בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קטגורית בתפקיד הסנגורית הטובה ביותר

כיצד הצליחה זכייתו הצפויה של פיליפ רות בפרס מאן בוקר הבינלאומי לעורר סערה בכוס הספרות?

תגובות

כשקראתי לראשונה על זכייתו של פיליפ רות בפרס מאן בוקר הבינלאומי (18 במאי 2011), לא צפיתי מהומה. הרי רבים מסכימים שרות הוא אחד הסופרים המעניינים והחשובים הפועלים בימינו. יש סופרים מעטים שמשתווים לו בהישגיהם לאורך זמן. בקצרה: ספרו הראשון, "שלום לך קולומבוס" יצא לפני 51 שנים (לאחרונה תורגם לעברית מחדש על ידי שאול לוין); חוקרי ספרות לא מעטים מרחבי העולם הקדישו לו מאמרים וספרים. השפעתו ניכרת על סופרים מבוססים וצעירים כמו ג"מ קוטזי, ניקול קראוס ואפילו סייד קשוע, שאת ספרו "גוף שני יחיד" אפשר לפרש ככתיבה מחדש על אספקטים של "הכתם האנושי" מאת רות (בתרגום דוני ענבר). ספריו נמכרים היטב, מתורגמים לשפות רבות, מקבלים בדרך כלל ביקורות חיוביות, וזוכים בפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר של ארצות הברית.

אבל עד מהרה התגלה שההכרזה על הפרס מנומנמת פחות ממה שהיה נדמה בהתחלה. ה"גרדיאן" הבריטי דיווח שהדבר לווה בהתפטרותה של כרמן כליל, אחת משלושת השופטים, במחאה על ההחלטה. זה ההסבר שכליל, מקימת ההוצאה לאור הפמיניסטית "וירגו" ומבקרת ספרות, נתנה להתפטרותה: "הוא (=רות) מדבר עוד ועוד על אותו נושא בכמעט כל ספריו... זה כאילו הוא יושב על הפרצוף שלך ואת לא יכולה לנשום". קשה להעלות על הדעת דימוי חזק יותר של סלידה מסופר. בתמונה של רות יושב על פניה של השופטת יש משהו אלים כמובן, אבל גם חודרני, מיני אפילו. כליל מדמה את תהליך הקריאה לאונס.

אין טעם בכלל להתווכח עם כליל על השאלה אם רות חוזר על עצמו. שכשאוהבים סופר, השוני הכי קטן בין יצירה ליצירה משמעותי, וכשלא אוהבים, גם הבדלים גדולים נדמים כחזרות חסרות טעם. הדבר בולט באמנות פלסטית אולי יותר מבספרות. הרי בתערוכה של מרק רותקו אפשר לבלות שעות של התבוננות עמוקה בהבדלים בין משטחי הצבעים, או דקות של שיעמום עמוק באותה מידה. היצירה של רות מגוונת ועוסקת בנושאים שנעים בין אהבת נעורים לכאבי ההזדקנות, התמודדות עם ההתפתחויות החשובות של ההיסטוריה היהודית והאמריקאית של המאה העשרים. נכון אבל שנושאים אלו תמיד מועברים דרך פריזמה אישית, שנשארת דומה ברוב הרומאנים.

אבל רות לא רק שיעמם את כליל, אלא ממש פגע בה בצורה כלשהי, אחרת לא היתה זקוקה לדימוי החנק ואולי לא היתה מתפטרת. אינני פסיכולוג ואין לי כוונה לעשות לה אנליזה. אני יכול אולי לרחם עליה על שהיתה מוכרחה, כשופטת, לקרוא כמעט את כל מה שכתב. אני יכול לחשוב על כמה סופרים שלו הייתי צריך לקרוא את כל כתביהם היתה מתעוררת בי תגובה אלימה (ייתכן שלסלידתה מרות אכן יש רקע אישי כלשהו, כפי שלמדתי מבלוג הספרים של מגזין ה"ניו יורקר": כליל היתה המוציאה לאור של "לעזוב את בית הבובות", הממואר שבו קלר בלום, אשתו לשעבר של רות ושחקנית ידועה, מתארת את חייה הקשים לצדו).

ב-21 במאי פירסמה כליל ב"גרדיאן" תגובה שקולה יותר, שבה היא טוענת כי הבחירה ברות, שאותו היא מדגישה שוב ושוב שאינה מעריכה כסופר, היא ויתור על הכוח של הפרס. במקום להעניקו לסופר (או לסופרת) ידועים פחות, ואם אפשר כזה שאינו כותב בשפה האנגלית, ובכך ליצור לו מקום בעולם הספרות האנגלי, השופטים בחרו לאשרר סופר נחשב. הבחירה בסופר בשפה זרה חשובה במיוחד בתרבות הספר האנגלו-אמריקאית, שבה ספרות עכשווית מתורגמת כמעט שאינה מותירה חותם. יתר על כן, השופטים ויתרו על הבעת הערכה לעבודתם החשובה של מתרגמים (הערכה שהיתה יכולה להתבטא בסכום כסף נכבד). עם טענות כאלה קשה להתווכח; הענקת פרס ספרותי לרות היא עניין קצת משעמם.

אבל בכל זאת, בתגובתה האלימה, שאחדים כבר השוו לחלק מעלילה של ספר מאת רות, כליל מראה שדווקא זכייה כזאת יכולה לעורר התרגשות. השופטים הנוספים וקוראים אחרים יצאו להגנתו באותות ובמופתים, והעירו כי את מבחן הזמן רות כבר עבר בספרים בני ארבעים וחמישים, שעדיין נקראים בשקיקה. לאמנות הרומאן של רות, אמנות שבין היתר אמורה להרגיז את הקוראים, כליל הקטגורית עשויה להיות הסנגורית הטובה ביותר. היא מוכיחה שרות הוא סופר שאינו משאיר אותך אדיש, שמספריו קשה לקום וללכת. אני רוצה לשאול את כליל, האם אנחנו רוצים סופרים הדומים למשב רוח רענן, כאלה שנותנים לך להמשיך בדרכך כאילו לא נתקלת בהם בכלל?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו