בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אושר לשיר, אושר לשיר"

תגובות

שירים סותרים, מאת טוביה ריבנר, הוצאת אבן חושן, 2011, 72 עמודים

עולמו השירי של טוביה ריבנר מציג זה שישה עשורים תהליך מרתק של התפתחות - למן פרסום ספרו הראשון של ריבנר, "האש באבן" (ב-1957), ועד לשלב שהחל ב-1999, עם פרסום הספר "שירים מאוחרים". אף שמבחינה לשונית עברה שירה זו דרך ארוכה מן הימים הפוסט-אלתרמניים-גולדברגיים של סוף שנות החמישים ועד ללשון הפשוטה, הנקייה והחדה כתער של ימינו אנו, גרעינה הרעיוני של השירה הזאת היה ונשאר משפט הזהות, הטאוטולוגיה.

כל רכיב מרכיבי העולם מתקיים אצל ריבנר קיום כפול: כרכיב וכרכיב-צל. כל זהות מכילה את השניות הזאת, וככזאת טמון בה תמיד יסוד של תיווך, שפירושו ניסיון לגשר על הפער התהומי שבין שני רכיבי הקיום; ניסיון הממחיש לא רק את קיום הפער, אלא גם את הזיקה החזקה שבין שני היסודות שמשני עברי התהום.

מי שיעקוב אחר דרכי הצגתו של משפט הזהות בשירה הריבנרית יגלה כי אט אט השילה שירה זו מעליה את מלבושיה המטאפוריים. מה שיכול היה להראות עצמו בדמות מטאפורה מורכבת, הופיע מתחילת שנות האלפיים בצורתו המזוקקת ביותר; העימות בין שני רכיבי הקיום נהפך להצבה גלויה של שני יסודות לשוניים זהים זה מול זה, כלומר להכפלות של מונחים, תיאורים, צירופים וצלילים, שבדומה ליצירי הכלאיים של קפקא העידו בעצם הצגתן הפורמלית על סתימותן התמטית. בספר הנוכחי צועדת שירה זו צעד נוסף במסעה אל ארץ האמת והשקר של משפט הזהות, צעד שהוא מעין מזיגה של ה"תיזה" המטאפורית וה"אנטי-תיזה" השוללת את מטאפורות הלשון.

מצבו הלימינלי של הלכוד בין שני רכיבי הקיום נעשה כעת גלוי לחלוטין, ואותו איזון עדין שנתקיים קיום "לוגי", כמו התפשט אל כל מרחבי הקוסמוס, וחילק את העולם כולו לשני חלקים עצומי ממדים, הנמשכים זה לזה ועוינים זה את זה, וביניהם ניצבת זהותו של העומד, בלשונו, על קו הקץ ("הבט, אור כמו כפפה, יפה העולם על קו הקץ", עמ' 55).

כך, למשל, בשיר בן שלוש השורות "זריחה": "חושך // זאת את? // מבול של אור" (עמ' 6); או בשיר הקצר "מיכלאנג'לו: פיאטה": "אם ובנה המת בחיקה. הי, נהי / היופי החסר חמלה / של סבל אין-קץ זה / שמרגע לרגע נהיה / לאושר" (עמ' 15). החושך והאור, הסבל והאושר, וביניהם דבר-מה המתמיד בסתימותו - היופי הנצחי הזר לכל האנושי, או שאלה שעלתה מתהומות העצמי ("זאת את?") ואין לה מענה.

"כמה שנים אפשר / לשמור על שיווי משקל / על פי התהום?", שואל ריבנר בשיר "שאלה" (עמ' 36). שאלה זו, שמצלעה נבראה השירה הריבנרית, זוכה בספר המופלא הזה לעדנה שמקורה בהכרה ב"התאמה המושלמת / בין הכל עם הכל" (עמ' 44). שכן לצד הצהרה זו על לוליינותו של מי ש"מקצועו" הוא שימור האקוויליבריום הלשוני-קיומי, נגלה מבעד ל"שירים הסותרים" דבר-מה מעבר לכל סתירה, שאפשר להגדירו כ"אמת" שבעולמו הספקני של ריבנר. מי שיקרא בספר הזה לא יוכל שלא להבחין כי דמות האדם הקטנה, האוחזת בידה האחת בתפלץ החיים, ובידה האחרת בנפיל המוות, וצועדת עמם אל השער השמור רק לה, היא מי שהמלה "אושר" יוצאת כעת את שערי שפתיה בנחישות: "אני יושב לפני השער / ראשו של שומר השער כולו הקריח / גבו כפוף וכואב, עיניו כהו / אוזניו כבדו עד מאוד. / הוא מלמלם אל תוך זקנו המדובלל / ?אושר לשיר, אושר לשיר'" (עמ' 69). גם שומר קפקאי זה נכנע לשירו הטאוטולוגי של האושר.

מסלול חייהם של הרודפים-הנרדפים, הטורפים-הנטרפים, הערים שאינם אלא חלום, הקולות שמעבר ומה שמעבר לקול - כל אלה נוכחים גם ב"שירים סותרים", הכולל כמה שירים ששורתם האחרונה היא כמהלומה המשליכה את הקורא אל מרתפי סופיותו. שירים אחרים מציגים כמה מתמונות הלשון קורעות הלב ביותר שריבנר כתב מעודו. אך לצדם מצויה בספר הזה גם השמחה: "בסופו של יום מוסיקה היא מוסיקה, לא מלים. / מה עשתה לנו, הקהל / שגם רמז של שיעול לא נשמע בו / הוא עניינו של כל אחד ואחד. / לי גילתה, כי עצב יכול להיות גם שמחה" (עמ' 19).

משנוסח פסוק בהיר זה, דומה ששירתו של ריבנר תוכל להכיל, מעתה ולהבא, גם הצהרה מסוג "אושר הוא אושר". "בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכל", קובע ריבנר, וכל מטען שנותיו מוליכו אל הקביעה כי "איש אינו יכול לדעת מתי והיכן / תכניע אותו השמחה" (עמ' 8).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו