בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגשות מורכבים וסותרים

תגובות

זה שנים שאני מעריצה גדולה של אליס מונרו - גם מפני שסיפורים קצרים הם, בעיני, גולת הכותרת של הכתיבה בפרוזה, וגם מפני שלסופרת המופלאה הזאת יש יכולת נדירה לבטא מאגר בלתי נדלה של רגשות אנושיים מורכבים וסותרים בתוך מסגרת נראטיבית מצומצמת יחסית. זה מה שהופך את הקריאה בסיפוריה למסע רגשי וספרותי רב עוצמה.

קובץ הסיפורים האחרון שלה, "יותר מדי אושר" (מחברות לספרות, מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי), הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי, לא רק בשנה האחרונה אלא אולי גם בעשור האחרון בכלל; ספר מלא חמלה ואהבה כשם שהוא נוקב ואכזרי.

הספר השני שלכד את תשומת לבי השנה לא זכה עדיין, לדעתי, להכרה שהוא ראוי לה, בעיקר משום שהוא משתייך לז'אנר שרק לאחרונה מתחיל לחזור למרכז הבמה הספרותית: היומן. "אפס עד 12" (הקיבוץ המאוחד) מתעד את השנה הראשונה בחיי בתה של המחברת, ארנה קזין, דרך מבט שהוא בה בעת מעורב וביקורתי, "מבפנים" ו"מבחוץ", בלשון ישירה, חפה מכל הצטעצעות או התחסדות. הוא מספק אלטרנטיבה מרתקת ומרגשת לדיונים ספרותיים קודמים באמהות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו