בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחותו של קפקא

תגובות

קשה להאמין שרומן החניכה של אנה קוואן, "הניחו לי" (כתר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך), נכתב ב-1930. עוצמתו הרגשית המטלטלת לא איבדה כלל מחריפותה החומצתית, ונדמה כי השינויים שחלו במעמד האשה מאז רק מדגישים את הפערים המגדריים הקיימים עד היום. העקבות הטריות של "חדר משלך" של וירג'יניה וולף, שנכתב ב-1927, פזורות לכל אורך הרומן, והמחאה הפמיניסטית זועקת מכל שורה.

אנה קוואן חיה חיים אשר התנהלו תחת חוקים מצמיתים שאיפשרו לנשים קיום חלקי בלבד, ואסרו על נטילת חלק פעיל במפעלותיה של האנושות. קיום כלכלי עצמאי של נשים לא עלה כלל על הדעת. אנה קוואן, ילדה שגדלה בעולם נטול אהבה, חום ורוך, מוצאת עצמה בבגרותה נישאת נישואים כפויים-למחצה, ונוסעת עם בעלה לבורמה הרחוקה. צחיחות רגשית, מניעת השכלה, אופקים הנחסמים בזה אחר זה - אלה הם חומרי היסוד של הספר. אל התוכן מיתוסף הסגנון הקר להחריד, האכזרי, הפולשני עד כאב. בסופו של דבר מותירה הקריאה ברומן את הקוראים המומים. לא בכדי כונתה קוואן "אחותו של קפקא".

המקרה של קוואן הוא גם מקרה ייחודי בעולם היחסים בין בדיון למציאות: עשר שנים לאחר פרסום הרומן החליטה המחברת, שנולדה בשם הלן פרגוסון, לשנות את שמה הפרטי לשמה של הגיבורה שבראה. כך חלה למעשה התמזגות מלאה בין הכותבת לדמות הבדיונית שיצרה. את הספר חותמת אחרית דבר מאלפת של יערה שחורי.

יכול להיות שהשילוב של אמנית ומשורר החוברים יחד ליצירת ספר ילדים הוא שילוב מנצח, שילוב שיוצר ספר פואטי ומיוחד שמבוגרים נהנים ממנו לא פחות. ציוריה המרהיבים של דנה דרויש משרים אווירה קסומה, אגדתית, משלימים לצליל העולה ומצטלצל כבר משמו של הספר: "גני הזהב של סנקטאפו" שחיבר יקיר בן משה (חרגול).

למרות היותה העיר היפה בעולם, היתה סנקטאפו ריקה מאדם. סנקטאפו מנסה להביאם ברעש גדול ובשקט מוחלט, באור עצום ובחושך, אך כמובן נכשלת בכל הדרכים. מיואשת, מזמינה סנקטאפו את הילדים, ופורשת לפניהם גנים וגני שעשועים. עם בוא הילדים ובעקבותיהם האנשים המבוגרים - נותר העולם עצמו מיותם. משחק הפרופורציה שמציע הסיפור, של עיר שבלעה את העולם, נגמר כמובן בסוג של התפוצצות. האניגמטיות בסוף הספר מאפיינת את מרקמו של הסיפור כולו, שמציב קושי עלילתי בעבור הקוראים, בנוסף לקושי הלשוני. אולם דווקא האתגרים הללו הם שתורמים לאיכות המצטברת שלו, לאווירת החלום הלא ברור שהספר טבול בה. זוהי שירה לילדים, וזו כמובן מחמאה גדולה מאוד.

הד"ר קציעה עלון היא חוקרת ספרות ואוצרת



אנה קוואן, 'דיוקן עצמי'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו