כל ספר וההורוסקופ שלו

על "מכתוב" ו"השלם את החסר"

שלומית כהן-אסיף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומית כהן-אסיף

ספר הביכורים של איריס אליה-כהן, "מכתוב" (הקיבוץ המאוחד), הוא לטעמי נס הפרוזה של השנה. הספר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. מראה אותנטית של הנוף האנושי והנוף הגיאוגרפי של ההוויה שלנו, על מרכיביה, על יסוריה, על קשייה ועל מאווייה. האהבה הבלתי אפשרית בין המורה לספרות, עירית, לגנן הערבי אחסאן, כמו כל הספר, מסופרת בגוף ראשון. עלילה לא-רציפה, דיאלוגים ומונולוגים מאופקים, תיאורי טבע פיוטיים - כל אלה מפתחים מוטיבים שיש להם ענפים ושורשים הנאחזים באדמה. כמו עץ התאנה, ששורשיו קדומים ומובילים לגן העדן. ואל תתבלבלו, בגן העדן לא היה תפוח, היתה שם תאנה.

"כל ספר וההורוסקופ שלו", אני משננת לעצמי, ותוהה: למה לא הניחו זכוכית מגדלת על "השלם את החסר" של אוריאן זכאי (כתר). קיוויתי שספר ביכורים זה, שכולו סיפורים קצרים (על העטיפה הוגדר "רומן בסיפורים"), יוקף בעיגול. חמישה חלקים לספר, ואלה מכונים "מערכות". כל סיפור עומד בפני עצמו, אך הקוראים פוגשים מחדש את הדמויות עמוקות הרגש בסיפור אחר, בזמן אחר ובמקום אחר. סיפורים מפתיעים באיכותם הלקוחים מתיאטרון החיים. סיפורים על קשר ועל אי-קשר, על ניתוק ועל חיבור. על הורים וילדים, ומעל הכל: על חידת החסר שבתוך השלם. אולי מחר מישהו ישלים את החסר ויחבק את הספר.

הסופרת שלומית כהן-אסיף זכתה השנה בפרס ביאליק לספרות ילדים

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ