יקיצה נשית

שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שהם סמיט

לפני "סיגריות" (עם עובד, מאנגלית: משה רון) קראתי רק טקסט אחד מאת הרי מתיוס: "תענוגות מיוחדים", 61 טקסטים קצרצרים המתארים אנשים ברחבי העולם בעת אוננות. הטקסט התפרסם ב"גיליון המלוכלך" של כתב העת "סטודיו" ב-1994 והוא אחד הדברים המקוריים, המוזרים, המדויקים, הניהיליסטיים והמצחיקים-עצובים ביותר שקראתי מעודי.

כל התכונות הללו באות לידי ביטוי גם ב"סיגריות", אלא שכאן הצליח מתיוס, בגאוניותו, לארגן את חומריו החד פעמיים בצורת רומן כמעט קלאסי על אומללות של בני משפחות עשירות בניו יורק (בעיקר). זה ספר על סטיות ודקדנטיות, שמוציא את החשק להיות עשירים.

הספר השני שבחרתי להמליץ עליו הוא "היקיצה" של קייט שופן (כתר, מאנגלית: מירי קרסין), שבגללו רבתי עם בן זוגי. הוא טען שזה לא יותר מרומן למשרתות, משהו מהליגה של הרולד רובינס; אני נעלבתי בשם המחברת: האם אינו מבחין בהבדלים? בסגנון המלוטש? בתכנים הרדיקליים (בוודאי ליצירה שכתבה אשה ב-1899)? באירוניה הארסית? באיזה עוד רומן למשרתות יימצא גבר המביט באשתו שנשרפה בשמש כמי שאומד "נכס פרטי רב ערך שניזוק קמעה"? שיראה לי רומן למשרתות השם ללעג ולקלס נשים אמהיות! אצל שופן (בתרגומה המעולה של מירי קרסין) "הן דישדשו הנה והנה בכנפיים רוטטות, פרושות, והגנו על גוזליהן היקרים... סגדו לבעליהן וחשבו זאת לזכות קדושה לבטל את עצמן ולהצמיח כנפיים של מלאכי שרת".

מילא הגבר, אך גם אמי קראה את "היקיצה" וחשבה שהוא "לא מי-יודע-מה". נשים וגברים, הקיצו! אל תתנו לרומן החשוב, שהועלה מתהומות הנשייה, לשוב ולהיבלע בהן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ