גבורה שקטה

על "לבד בברלין"

עודה בשאראת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודה בשאראת

כשמונח לפניך רומן כמו "לבד בברלין", שגם תהליך חיבורו ופירסומו גדוש במסתוריות, גם למחבר יש סיפור לא פחות מסתורי, וגם הנושא מפלצתי, עצוב ומקומם - זה מבטיח חוויה מיוחדת במינה, עוד לפני שקראת את המלה הראשונה.

אני נמשך, אפילו יש לי חולשה, איני יודע למה, לסיפורי אנשים סובלים, במיוחד בסיטואציות שבשביל להתנהג בהן כאדם נורמלי נדרשים למאמץ יתר, עד ההליכה על פי תהום, כשתנועה פזיזה אחת גורמת לנפילה. מה מניע אותו אדם לחולל שינוי, שסיכוייו נראים מגוחכים?

הנס פאלאדה בספרו "לבד בברלין" מצליח להביא אותנו לטעום מאווירת האימה ששררה בברלין בתקופת הנאציזם מנקודת המבט של אלה שחשבו אחרת ואפילו בקרב אלה שהתיישרו עם הקו, כשנאמן אחד ריגל נגד נאמן שני. ולפני תקופה איומה זו, אמר קרל מרקס, הגרמני, שעם שמשעבד עם אחר לא יכול להיות חופשי.

התגובה המתנגדת באווירת האימה נגזרת, למרבה האבסורד, מדפוס הדיכוי המפלצתי, כשנוצרת תגובה רובוטית, חסרת רגש, סודית ונוקשה. אחרת, כנראה, בני הזוג המתוארים ברומן לא היו שורדים את התקופה הארוכה עד מעצרם. ההתנגדות לנאציזם היא מגדלור לאלה שמתנגדים בשקט לכוח שנראה כה אבסולוטי ונצחי.

המשורר העיראקי מוד'פר אל-נוואב אומר לאסיר מעונה: "יודע אני שאתה בוכה לבד. עוד אור הוספת לדרך". הנחמה למי שסובל בשקט היא שגבורתו השקטה עוד תתפוס לה נחלה בלבם של אנשים בדורות הבאים.

ספרו של עודה בשאראת "חוצות זתוניא" ראה אור בהוצאת עם עובד

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ