בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרקוד פעם אחת, לבכות פעם אחת

תגובות

מנהג קבוע של כל ספר טוב הוא שאחרי שקוראיו הולכים לישון הוא מחטט במוחותיהם ומסדר את הכל לקראת בוקר המחרת. אילו יכולתם להישאר ערים (וכמובן שאינכם יכולים) הייתם רואים כיצד גם הספר שקראתם לפני השינה עושה זאת. זה דומה לסידור מגירות. הייתם רואים את הספר רוכן על קצות כריכתו, מתפלא איך למדתם דבר זה או אחר ממלותיו, פה מהדק דבר מה ופה ממהר לסלק דבר מה. כך שכשאתם קמים בבוקר, כל מחשבותיכם כבר קופלו לצרורות קטנים ונערמו בערימות מסודרות לתפארת בקרקעית הנפש. בראש הערימה פרושות המחשבות היפות שלכם, מאווררות ומוכנות לשימוש.

אין ספר שמיומן יותר במילוי תפקידים חשובים אלה מאשר ספרו הנצחי של ג'יימס מתיו ברי, "פיטר פן" שהוער ותורגם השנה מחדש מאנגלית לעברית באופן פשוט מופלא על ידי גילי בר הלל-סמו (אריה ניר). מאחר שכמו גיבור הספר, כולנו רוצים לשוב ולהיות ילדים "עליזים ותמימים וחסרי לב", אתה קורא את הספר ו"פשוט ממלא את הראש שלך במחשבות נפלאות ונעימות, והמחשבות מרימות אותך באוויר". אפילו סוגיות שביומיום מרתיחות את דמך (כמו המצג הכוזב שמייצרים אלה שמנהלים את הכלכלה בימינו כאילו היא מדע נטול פניות, שרק במקרה משרת בעיקר את האינטרסים שלהם עצמם), נהפכות לנסבלות ומשעשעות כשאתה קורא על אדון דרלניג כ"אחד מאותם אנשים עמוקים שמבינים במניות ובניירות ערך. ברור שאיש לא מבין בדברים האלה באמת, אבל הוא ממש נראה כאילו הוא מבין ולעתים קרובות היה אומר שהמניות עלו ושניירות הערך ירדו באופן שהיה מעורר בכל אשה רחשי כבוד כלפיו".

כך קורה בכל תחומי החיים שבהם נוגע הספר - והוא נוגע בכולם. אפילו האקזיסטנציאליסט ימצא נחמה בתובנה שכמו טינקרבל והפיות, אנחנו אמנם לא מאריכים חיים אבל דווקא משום כך "פרק הזמן הקצר ביותר נדמה כתקופה ארוכה... עם די זמן להיוולד כמו שצריך ולהביט סביבן, לרקוד פעם אחת, לבכות פעם אחת ולגדל את ילדיהן... חיים נעימים למדי".

הוכחה לנצחיות התובנות של "פיטר פן" מספקת גם הקריאה בספר המוחמץ של השנה, לטעמי: "כמה טוב לחיות" של חברתי ועורכתי רנה ורבין (ידיעות ספרים). זה מקבץ ערוך של יומני ילדה-אשה שמאז גיל 10 מתעקשת לא לגדול כמו ונדי לתפקיד שמייעדת לה החברה והיא לא צריכה שום פיטר פן שינחת בכנסייה ו"יביע התנגדות לחתונתה בשמלה לבנה עם סרט ורוד" כדי להימנע מכך מלכתחילה. יש לה את עצמה.

ורבין לא כתבה סיפור אלא רשמה את החיים עצמם במלוא חשיפותם. אומץ רב נדרש לכך, במיוחד ממי שמכירה היטב את נפיחות גבוהי המצח ששולטים בסצינה הספרותית הישראלית. אבל גם טעם ההחמצה מומתק כשאתה משער מה ברי היה כותב על אותם "אנשים עמוקים שמבינים בספרים ובספרות. ברור שאיש לא מבין בדברים האלה באמת, אבל הם ממש נראים כאילו הם מבינים".

יובל אלבשן הוא סמנכ"ל עמותת ידיד



פיטר פן בסרט בהפקת וולט דיסני. נוגע בכל תחומי החיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו