עונג וכאב

על "מספרת הסרטים" ו"הכפר של הגרמני"

ליזי דורון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליזי דורון

"מספרת הסרטים" של ארנן ריברה לטלייר (כתר, מספרדית: עינת טלמון) הוא מונולוג של ילדה עם זיכרון יוצא דופן ויכולת לספר סיפור. הילדה חיה בכפר צ'יליאני שבו היא זוכה בתפקיד מספרת הסרטים לבני משפחתה, שאין באפשרותם לרכוש כרטיסים לסרטים. יכולת הסיפור שלה מאפשרת לה לזכות בתהילה. אנשי הכפר מתקבצים לשמוע אותה, עולם הסרטים נהפך להיות תמצית חייה. עם ההתבגרות נכנסת המציאות לחייה. יחסים בתוך המשפחה, הגברים, הטלוויזיה שנכנסת לבתים - אלה ועוד מפוגגים את עולם הקסם ואת התהילה. סיפורי הסרטים לא מביאים קהל אבל הסיפור שלה ממשיך. ההצלחות, הכישלונות והסוף המכאיב נפרשים בשפה פשוטה ולא מכבידה, הכתיבה המזוקקת מאדירה את עוצמת האירועים. הקריאה הציפה אותי בעונג ובכאב, בדמעות ובחיוך. זה ספר דק שלא גוזל את הזמן, אלא רק צובט את הלב ואת הנשמה. ספר שהוא סרט.

ספר שלא זכה למספיק תשומת לב הוא "הכפר של הגרמני" מאת הסופר האלג'יראי בואלם סנסל (כנרת, זמורה-ביתן, מצרפתית: רמה איילון). הספר כורך שואה בתודעת נער ערבי, מלחמה באלג'יריה וסיפור החיים של מהגרים אלג'יראים בפאריס. גילוי יומן של אח שהתאבד חושף סיפור על אב גרמני בעל עבר נאצי, שהסתתר בכפר אלג'יראי, כפר שעולים בו כוחות איסלמיסטיים פנאטיים ובן שאינו מוצא את מקומו גם בפאריס, שאליה נשלח על ידי הוריו כדי לשפר את איכות חייו ואת עתידו.

האח שמוצא את היומן מקבל עליו להתעמק ולהתעמת עם סיפור חייו על בסיס המידע שחשף יומנו של אחיו. הוא בוחן באומץ וביושר עמדות, תפישות ורגשות כלפי הוריו, כלפי החברה שממנה בא וכלפי החברה שבה הוא חי היום. סנסל, סופר מתחשבן ומבקר, כתב ספר מלמד ומעשיר, שבסופו רציתי לפגוש גם את הכותב וגם את גיבורו.

ספרה האחרון של ליזי דורון "ויום אחד עוד ניפגש" ראה אור בהוצאת כתר

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ