בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יקומים מקבילים

תגובות

יש בי אהבה גדולה לספרות אוטוביוגרפית שמעבר לסיפור האישי, מצליחה גם להאיר פנים שונות של החברה שלנו. ספרה של יעל נאמן, "היינו העתיד", שייך לקטגוריה זו. כבן למשפחה פולנית, מסורתית, זעיר-בורגנית, שגדל בעיר וישן בבית אחד עם הוריו (ואפילו עם סבתא בחדר), אין דבר רחוק יותר ממני מאשר קבוצת נרקיס מקיבוץ יחיעם. אף כי נאמן ואני שייכים לאותה שכבת גיל, אפשר לומר בפרפראזה על האופן שהיא מתארת את חיי ההורים והילדים בקיבוץ כי "חיינו בשני יקומים מקבילים". למרות כל הפערים, עורר בי הספר התרגשות והזדהות. נאמן משלבת את הסיפור ההיסטורי בנקודת המבט ובסיפור האישי שלה ומעלה תמונה עשירה ואמינה. אין שם רק ביקורת, יש גם הרבה אהבה והערכה לדור המייסדים: "לפעמים, אחרי שעזבנו", היא כותבת, "ניסינו לספר את סיפורנו לעירוניים. לא הצלחנו להעביר את הסיפור, לא את העלילה ולא את הטון. קולנו צרם, כמו זיוף החלילית של ילדותנו, גבוה מדי או נמוך מדי". אולם נאמן הצליחה להעביר את הסיפור, גם את העלילה וגם את הטון, אפילו לעירוני שכמוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו