תבונה ונהרות

על "דרך הזן" ו"המין האנושי"

יעל נאמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל נאמן

אלן ווטס כותב בספרו "דרך הזן" (בבל) באופן ייחודי ובהיר ושקוף, כאילו הוא מספר באופן קליל את מה שראה וחווה בלימודיו את התרבות הסינית. הוא לא כותב כמומחה אקדמי כל-יודע, אלא כמתרגם תרבות, מוסר ומבהיר. דרך כתיבתו והתנסחותו גורמת לקוראים לחשוב באופן שונה, לא רק על התרבות הסינית, אלא גם על אופן ההתבוננות שלנו בתרבות המערבית: "ממש כפי שהכתב הסיני קרוב לטבע לפחות צעד אחד יותר מאשר זה שלנו, כך בפילוסופיה העתיקה של הדאו יש מיומנות, או תבונה, שמתאימה את עצמה לנהרות, לזרמים ולמרקמים של תופעות טבעיות, בראותה בחיי האדם חלק בלתי נפרד מתהליכי העולם, לא משהו עוין ומנוגד להם". אם כל תחום עיוני היה זוכה לווטס משלו, היינו מבינים את העולם הרבה יותר טוב, ובעיקר - נהנים הרבה יותר מהלימוד. והנאה נוספת: הספר הזה בעברית הוא מופת מו"לי. הכל בו מושקע, יפה וטוב. התרגום המשובח של דרור בורשטיין, העטיפה והנייר, המפתחות, הטבלאות, הקליגרפיה.

רובר אנטלם היה אסיר פוליטי. ספרו "המין האנושי" (עם עובד, מצרפתית: רמה איילון) מתעד תשעה חודשים במחנה ריכוז נאצי. אנטלם כותב את מה שקשה להאזין לו בדרך מפורטת שקשה להאזין לה. הוא כותב על מקום שביקש להמית, לענות ולהשפיל דרך "חיי היומיום". הספר המתאר כל העת את המפורש, הארצי, המוחשי, ולצד זה את התובנות של אדם המתבונן במין האנושי ברגעיו האיומים ביותר: הוא מתבונן במענים ובכולאים ובאסירים - הפוליטיים, הפליליים. התיאורים מורכבים מפינות חשוכות עד אימה, אבל גם מפינות של תקווה מאותו מין אנושי. זה ספר נפלא ואמיץ שמוכן מראש להיות מוחמץ על ידי קוראים (כמו על ידי המאזינים האמריקאים בעת השחרור, שיכלו להקשיב עד גבול מסוים לעדויות של רובר וחבריו). בחרתי את הספר הזה גם בגלל הסדרה שבתוכה הוא יצא לאור, שהיא חלק משתי סדרות שעורכת אילנה המרמן ("פרוזה אחרת" ו"תעודה"). סדרות המשלבות בחירה ולקטורה עם עריכה ותרגום. בסדרות האלה יצאו ספרים שנגעו בי במיוחד ("יומני קלמפרר", "מעבר לאשמה ולכפרה" ו"אשה בברלין" הם רק שלוש דוגמאות של נושאים קרובים). אלה ספרים שממשיכים לחשוב עליהם ולהרגיש אותם תמיד, הם "לא עוברים": הם נטועים בתחום החמקמק שבין דוקומנטריה, פילוסופיה וספרות במיטבה. משפטים ורעיונות רבים כל כך בספרים אלה מטיחים את הקורא מן הדף אל העולם בכלל, ולזה שלנו, בארץ, בפרט.

ספרה של יעל נאמן "היינו העתיד" ראה אור בהוצאת אחוזת בית

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ