בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדים האלה הם שלנו

תגובות

שני הספרים שבחרתי להפנות אליהם זרקור נכתבו על ידי עובדות סוציאליות ישראליות. "בשם טובת הילד: אובדן וסבל בהליכי האימוץ", ספרה הכואב של מילי מאסס (רסלינג), פונה למקבלי ההחלטות ולקהל הרחב האכפתי, ואילו "טורף ברשת" של דנה אבירם (אגם נעורים) הוא אמנם רומן לבני הנעורים, אבל גם אני לא יכולתי להפסיק את הקריאה בו. שניהם מעידים על צוק העתים ומצביעים על סכנות האורבות לדור ההמשך. וילדים אלה שייכים לכולנו.

חשוב להתריע בקול גדול, ולשוב ולהזכיר, כי אסור להפקיר את הילדים אחרי יום לימודים קצר מבלי להגיש להם ולו ארוחה אחת חמה; שחובה עלינו לקיים מסגרות פעילות משלימות, בטוחות ומשמעותיות, כדי שהנוער לא ישוטט באין מעש בקניונים וברחובות.

מאסס מתארת בספרה ארבעה מקרים שהמדינה נדרשה בהם לקבל החלטה בנוגע לאימוץ ילדים והיא עצמה הוזמנה על ידי בית המשפט להיות "עדה מומחית". למעשה, היא מעמידה בספק את הניסיון של השלטונות להמיר את מולידיו של הילד במשפחה חלופית, תוך קריעתו מן האריג העדין של משפחת המוצא, משום שחוטי השתי והערב בו אינם צפופים, או שהם עשויים מכותנה ולא ממשי. באומץ מעורר הערכה היא תובעת מהממסד לאפשר לכל יחיד לקבל את האחריות על חייו, כשדבריה מנומקים ומעוגנים ואינם גולשים בשום שלב למלודרמה.

כאזרחית, אני מוחה על הבגידה בילדים שלנו וקוראת בכל כוח לא להאשים את המוחלשים בלאו הכי, אלא להביא את העזרה אליהם ואל משפחותיהם. כך נוכל להבטיח זכויות יסוד של תזונה, חינוך ובריאות, לצד כבוד ואהבה, מבלי לעקור משורש.

הרומן "טורף ברשת" מעלה לדיון את הסכנות שאורבות לבני נוער גם כשעל פניו נראה כאילו יש להם לא מעט - בית ומחשב, כישורי קריאה וכתיבה, וגם פנאי. אלא שבני נוער זקוקים דווקא למסגרת חברתית ולתמיכה רגשית משמעותית יותר, במיוחד בשנות ההתבגרות הסוערות מעצם מהותן. הטורפים - נוכלים וסוטים למיניהם - מנצלים את האינטרנט כדי לצוד ילדים שאינם מודעים לסכנות.

ניצן בת ה-11, שהסיפור מובא מפיה, נמצאת על סף פריחה כשדוב טורף בן 40 טומן לה מלכודת. הוא משתמש בכינוי "אודי חמודי" בעודו מתחפש לילד בן גילה, קונה את לבה בהבעת התעניינות ובמתן מחמאות, ועוקב אחריה תוך שהוא טווה סביבה רשת מסוכנת. הסיפור כתוב ברגישות ובחוכמה והמתח החבוי בו כבש אותי. בשתי הזירות ברור שאנחנו חיים בעולם שאין בו סודות, אבל אפשר להוליך בו שולל. באף אחת מהן איננו יכולים להתנער מן האחריות.

הד"ר צביה ולדן היא ראש החטיבה ללימודי נוער במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו