בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפץ ענוג

תגובות

החלופה השלאגרית שהציע הרומן "היברו פאבלישינג קומפני" מאת מתן חרמוני (כנרת) ריעננה את הספרות העברית, שברובה היא חמורת סבר. אין מדובר בספר מושלם. אבל עולמם הארצי של היהודים ממזרח אירופה, שהיגרו לניו יורק וליבלבו כמספריהם של המעשיות העסיסיות, הוא אכן עולם מרובב כתמי דפוס, אך כנגד זאת, חף מפטינה וחינני. תמימותו של הרומן, כמין סרט אילם ביידיש, על עברית הכתוביות הרפטטיבית והזרה שלו, שעם זאת קרובה ללב הקרטון המדמם של הדמויות, השתלבה היטב עם נכלוליות גיבוריו. והלב שהתבדר פה ושם גם נצבט.

כנגד החלופה החביבה, הועמד בצל (שוב) יהלום. לא לעתים קרובות נופל לידינו ספר שהקדים להיכתב, שקריאתו חורטת בנו טבעת זמן של עץ בראשית, ואשר נושב בעברית כה אוורירית. כזהו רומן המופת פורץ הגדרות של הסופרת האמריקאית קייט שופן, "היקיצה" (כתר, מאנגלית: מירי קרסין), שבתום קריאתי בו חשתי כאילו הייתי עדה למפץ ענוג של הולדת חווה החדשה. ואמנם, לא בכדי הוחרם הרומן כשיצא לאור ב-1899 בניו אורלינס.

במעבדה תבונית ומדויקת, שכליה חושניים ופיוטיים, מקלפת שופן את עדנה פונטלייה, אשתו ואם בניו של איש עסקים, באותו מקום ופרק זמן שבהם פורסם הספר האמיץ הזה, עד לגילוייה את ליבתה כאשה, כפרסונה מאוהבת, כאמנית וכאדם. ואף שגאולת הגיבורה היא כמו זו של מי שמטפס אחורנית אל פסגה שממנה סופו שיצנח, בכל מדרגה נברא לעיני הקוראים נוף אנושי-ספרותי שצלילותו היא חד פעמית.

בחרתי להמליץ גם על שלושה ספרי שירה מקוריים ועזי מבע שנותרו בצל. ספרה של הלית בלום, "ספר עמוס" (דביר), מטעה להיחשב כספר הנצחה של המשוררת לאביה. והנה, לא בית אבלים כלל, כי אם מקדש זן נדיב לכוליות החיים. התמונות הקסומות של בלום, שנעולות לעתים בגעגועים ובחסר, משתחררות לפתע בהינף זנב סנאי או ציפור, או בשורה שעומק פשטותה מפתיעה. "יש לך חיוך של ילדה שאוהבת את אבא שלה", היא כותבת בספרה היפה, שחף משיפוט.

יומרה גדולה קיבל עליו המשורר הצעיר שחר-מריו מרדכי בבנותו את ספרו "תולדות העתיד" (אבן חושן) כאנציקלופדיה לעולם באמצעות הלשון והשירה. במיפוי מרהיב וחושני שמזהיר מפני העולם ומהללו כאחד, הספר מקיף חוץ ופנים על פני שלל תקופות ונושאים עד היותו מעין דו"ח אישי ואוניברסלי כאחד. לא כל השירים אחידים בבשלותם. אלא שהאתיות של מרדכי, שנע בין אני-פייטן לזמר נודד וזמר רוק, שהם כולם המשורר תאב החקר, מעמידה עולם פלסטי ורגיש, בלשון שמיטיבה לצלוף.

גם בספרו המונומנטלי של חן ישראל קלינמן, "במלוא מוטת הבריאה" (עמדה), הילולת הפריון מתגרה ביומרה. זה ספר ראשון למחבר, הוא משתרע על פני 315 עמודים וכולו מעבדה יקומית-פנימית, שאינה מניחה לשום תופעה שלא להיבדק תחת מיקרוסקופ הלב, בשירים שהם מכשירים. ואף על פי כן, מתחננים השירים הארוכים כצעקה רק לאחד - אהבה. כך שלעתים מצטייר המשורר כמטיף בשערי ספרו. הייתכן?! המתהלכים בינינו מלאכים כותבי שירה?! השמחה, הכנות ותעצומות הלב והתבונה של קלינמן אינן מותירות ספק. הספר הזה נולד וגועש כדי ללמד ולהרעיף אהבה, והוא יסחרר אותנו ביפי שיריו, שלשונם מוכרחה להתחדש כדי לתפוש בכל רגע את גדולתו הראשונית, עד שנתקן ונאהב.

ספרה האחרון של לאה איני, "ורד הלבנון", ראה אור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו