חתול בגני הזהב

יהודה אטלס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יהודה אטלס

בעיני, הספר הבולט ביותר לנוער, נכון יותר לגיל הביניים, שיצא בשנה החולפת הוא "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" מאת גליה עוז, עם איורים של תמר נהיר-ינאי (כתר). זה ספר שלישי בסדרה מקורית; סיפור חניכה, שהילדה יולי לומדת בו להתמודד עם התסכול, הקנאה ותחושת הנבגדות, כשחברתה הטובה ובת דודתה נשבית בקסמיה של מלכת הכיתה ומפנה לה כתף קרה. יש בסדרה אנסמבל של דמויות, כל אחת טיפוס, ולכל אחת תפקיד חשוב בקידום העלילה. תשומת לב ניתנת לחשבון נפש, להרהורים ולרגשות. הסגנון מקורי, קולח ויש בו המצאתיות, חסכוניות וקשב לשפת ילדים. מומלץ בכל החום האפשרי.

ספר שעלול להיות מוחמץ, וחבל, הוא "גני הזהב של סנקטאפו" מאת יקיר בן-משה, עם איורים של דנה דרוויש (חרגול). זה ספר שנראה ומאויר כספר ילדים אבל בכל הנוגע ללשון, לדימויים, לעומק ולפואטיקה - הוא יאה למבוגרים. הוא מגולל סיפור מסתורי-פיוטי מופלא וחידתי על עיר דמיונית יפהפייה המבקשת תשומת לב. גם אם ירידה למשמעויות הנסתרות שלו טעונה מאמץ של קריאות רבות וקימוטי מצח, הרי הפיצוי המלא נמצא באיכות השירית הנדירה והמקורית, שנוכחת בכל שורה.

יהודה אטלס הוסופר וחוקר ספרות ילדים

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ