בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשבונות נפש

תגובות

זה לא כוחות: וירג'יניה וולף היא מסוג היוצרים שכאשר הם נכנסים לחדר המטאפורי שלנו, נניח בזמן עריכת סיכום שנתי, הכל סביבם מתעמעם. ולא משום שלא נכתבו ופורסמו בשנה החולפת ספרים ראויים ומרתקים של יוצרים אחרים. נכתבו ועוד איך. אלא שלכל חוף יש מגדלור אחד, ואם אורו של המגדלור הזה מגיח פעם נוספת לכיווננו, ועוד בעברית - כדאי להיכנע ולהסתנוור בעונג.

גם יומנים של סופרת ענקית כמו וולף - נגזר עליהם להיות מרתקים מבחינה ספרותית. רק אצל סופרים נדירים כמוה, הפער בין האישיות לבין הניסיונות הפואטיים אינו פער אמיתי אלא דבר התלוי בזווית הראייה.

כי וולף היתה ותישאר תמיד שם נרדף לטוטאליות: היא הדואליות שמתקיימת בנפש (נאיביות וילדותיות מתפרצת לצד גאונות וחדות בוהקת, דעתנות ואסרטיביות לצד פגיעות רגשית וחרדה), היא זרם התודעה של הגיבורה שלה אבל היא גם הסימבוליות שיש בכל כתיבה אישית, היא ייסורי הכתיבה התמידיים ומכאובי החיים שלא מרפים לעולם, היא שיר הלל ליופי הצרוף והיא גם קינה לאובדן ולחידלון. הכל מתקיים בה תמיד - הכל.

לא צריך לקרוא את הספר בבת אחת, אפשר להחזיק אותו ליד המיטה לצד ספריה האחרים, ולשוב ולקרוא בו ובהם מדי פעם בפעם. ולא רק בגלל ההנאה העצומה שבקריאה, אלא גם כדי להתנחם: אם האנושות הצליחה להוציא מתוכה גאון כמוה, יש כאן תקווה.

כספר שלא קיבל את היחס המגיע לו בחרתי ב"חסד ספרדי" של א"ב יהושע. רק לעתים נדירות מעז סופר מהזרם המרכזי, כמוהו, להרפות מאחיזתו בסגנון הכתיבה המצופה ממנו (במקרה זה, ריאליזם חברתי-פסיכולוגי) ולצלול לבחינה עצמית חשופה של מקורות השפעה וחרדות יצירה. אך דווקא מרכזיותו של יהושע היא זו שמרוממת את ההצצה הנדיבה והאכזרית שהוא מספק ב"חסד ספרדי" - אל תוך עולם אפל של שנאה עצמית, בלבול ותחושות החמצה - ומחדדת את חשיבותו החתרנית העצומה של הרומן.

הגיבור, קולנוען ובן דמותו המובהק של המחבר, מגולל את קורות חייו כיוצר. הוא פותח בתקופת היצירה הסימבולית, האקזיסטנציאליסטית והנפלאה שפרצה לו את הדרך, ומתוודה על האפשרות כי סגנונו המוקדם לא היה אותנטי כלל (הוא העתיק אותו, והנה השפעה מסוג אחד). בהמשך הוא מתאר את הסחרור שהוביל אותו ללבו של המיינסטרים (השפעה מסוג אחר), ולבסוף מעלה על נס את "דון קיחוטה" - יצירה רב-שכבתית, סימבולית ועיקשת שמסמלת בעיניו אידיאל.

ובימים אלה, שבהם מורכבות וחוסר התפשרות אמנותית אינם הבון-טון, יש באמירה של יהושע לא רק חשבון נפש ספרותי-אישי, אלא גם כתב הגנה וקריאה לחזור ליצירה מאתגרת ולאו דווקא "נעימה", גם אם סיכוייה קלושים ומחירה כבד. אמנם יש גם פגמים ברומן הזה (לא פעם המחבר כופה את אמירותיו על הגיבורים, ולא פעם העלילה מתכופפת למרותה של התמטיקה), אבל ההפתעה, היופי והחשיבות שטמונים במפגש עם וידוי כזה מרככים את כולם.

שרי גוטמן היא המו"לית והעורכת הראשית של הוצאת אחוזת בית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו