בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דון קישוט ברייך השלישי

תגובות

"לבד בברלין" (או בשמו הגרמני המקורי, "כל אחד מת לבד") של הנס פאלאדה, שיצא לאור ב-1947 בגרמניה, מספר על בני הזוג קוונגל, אוטו ואנה, שעוברים מהפך בעקבות מותו של בנם בחזית הצרפתית בזמן מלחמת העולם השנייה. עד ששכלו את בנם היו אוטו ואנה זוג פועלים גרמנים צייתנים (אם כי לא בחשק), שחרקו שיניים אל מול המנגנון הנאצי אך לא חלמו להתנגד לו.

רגש השכול העולה על גדותיו, תחושת האבדון ואולי ההבנה שלא נותר יותר מה להפסיד (מלבד הרווחה האישית והחיים) גורמים להם לצאת למסע דון-קישוטי נגד הענקים המזוויעים של הרייך השלישי. הם כותבים גלויות התנגדות, כמעט נאיביות בתוכנן, ומפזרים אותן בבנייני מגורים ברחבי ברלין. העלילה, שמבוססת על סיפור אמיתי, מתגלגלת אל קצה הידוע מראש ומורט העצבים בלי לוותר על התעמקות בכל הדמויות שנקרות בדרכם של בני הזוג: שכנים, קרובי משפחה, חוקרי גסטפו ואסירים.

"לבד בברלין" כל כך הצליח בישראל השנה, שהוא כמעט נהפך לקלישאה. הוא התנוסס בראש כל טבלאות רבי המכר במשך חודשים רבים, ומרוב שהצליח - גם קמו מבקרים רבים שראו לנכון לצנן את התלהבות הקוראים: כינו אותו מותחן זול, ספר מוסרני, ספר אינסטנט לניקוי המצפון הגרמני, ספר חלש מבחינה ספרותית, יצירה של תומך נאצים, אלכוהוליסט וחולה נפש. אבל כל הכינויים האלה לא השפיעו על קהל הקוראים, ובצדק רב לדעתי: "לבד בברלין" הוא ספר מדהים, מטלטל, סוחף, ייחודי, מעורר אימה ומרתק. הוא כתוב ברובו בסגנון יבש למדי (למעט שקיעות מזדמנות להרהורים מדכאים מאוד על טבע האדם), וככל שעלילתו מתקדמת, הוא נהפך לישות של ממש שאופפת את הקוראים, למרחב שחונק אותם, והוא נשאר אתם ימים ארוכים (במקרה שלי, חודשים) אחרי סיום קריאתו.

"השמים נופלים" של לורנצה מאצטי (סמטאות, מאיטלקית: יורם מלצר) מתרחש באותה תקופה שבה מתרחש "לבד בברלין", כלומר מלחמת העולם השנייה, אך המיקום הוא טוסקנה שבאיטליה והמספרת היא ילדה - מלאת תום, תקווה ואמונה בהווה ובעתיד. ספרה של מאצטי, סופרת ובמאית איטלקייה, פורסם לראשונה ב-1961, והוא מבוסס על זיכרונות ילדותה, שאותה בילתה בבית דודה, קרוב משפחה של אלברט איינשטיין.

הספר מסופר מפיה של הילדה פני, שאומצה על ידי דודה וילהלם יחד עם אחותה בייבי, לאחר שהוריה מתו. הדוד הוא יהודי, אשתו ובתו - לא. פני ובייבי, הלומדות בבית ספר קתולי, דואגות מאוד לנשמתו של הדוד, לאחר שהכומר המקומי מזהיר אותן שוב ושוב שנשמת דודן נמצאת בסכנה, מכיוון שאינו מאמין בישו וגם מכיוון שהיהודים הרגו את ישו. בהמשך, אותו כומר מנסה נואשות להציל את הדוד העיקש ומשפחתו ממלתעות האס-אס, אלא שהוא מעלה חרס בידו, באופן טראגי. פני מעריצה את הדוצ'ה בכל נשמתה המתפעלת, עורכת מיני סיגופים כדי לכפר על חטאי הדוד וילהלם, בד בבד עם חיפוש בלתי נלאה אחרי אהבתו של הדוד הנוקשה, וחווה ילדות מלאת אור, מרחבים, סתירות מוסריות ותשוקות.

זה ספר שמפתיע מחדש בכל פרק ותופס את הקוראים בלתי מוכנים שוב ושוב. אין בו התפנקות ילדותית, סכריניות-נוסטלגית או רחמים עצמיים אינפנטיליים; יש בו זיכרונות יפים מתקופה קודרת, וסיום מזעזע, שובר לב, שמסופר אף הוא בענייניות פשוטה, חזקה יותר מכל שיטפון סנטימנטלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו