בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אינטימי ומנוכר

תגובות

אני מודה, לבושתי הרבה, שבכל העת האחרונה אפי תחוב עמוק בתוך איזשהו טקסט שאני מתרגם, או עורך, או שוקל את התאמתו לסדרה שאני עורך, ולכן התרשלותי במעקב אחר ספרותנו המתחדשת בפירוש גובלת בפלילים. בכל זאת הזדמן לי לאחרונה לקרוא שני ספרים חדשים שגרמו לי הנאה רבה, ואפילו התקף קל של קנאת סופרים על שלא זכיתי לחתום על ספר שכזה.

הראשון הוא "דרוש לחשן", הרומן החדש של חגי ליניק (הספריה החדשה), רומן משפחה שכמוהו עוד לא קראתי. קודם כל, זו משפחה שבוודאי אין רבות כמוה: הורים שנפגשו ונישאו במחנה עקורים באיטליה עם תום מלחמת העולם השנייה, הוא יהודי יוצא הצבא האדום המנצח, היא גרמנייה לא יהודייה שהתגלגלה לאותו מחנה. להם שישה בנים. זו משפחה שחיה לגמרי לפי דרכה, ובכל זאת חומקת מהאפוריזם של טולסטוי, שכן אינה משפחה "אומללה" - אם כי גם "מאושרת" קשה לקרוא לה: זה שנים רבות מקנן בחייה הצל האפל של מותו של זוהר, הבן הבכור, בשירותו הצבאי. אבל האסון רק מעצים את התמהיל המיוחד של זרות וקירבה בין ההורים, שני בני אדם שלכל אחד אישיות עזה ואידיוסינקרטית לגמרי משלו, ובינם לבין הבנים.

ליניק, בן דמותו של צעיר הבנים, מצא דרך משלו לספר את הסיפור: דרך אינטימית ומנוכרת בעת ובעונה אחת, שאינה מטשטשת את סדר האירועים וממשותם, אבל אינה סדורה בקו כרונולוגי מתקדם אלא במין תנועה סלילית שחוזרת אל הדברים שוב ושוב, בכל פעם מזווית קצת שונה, מסמנת מובלעות של שתיקה בלתי עבירה, משכילה להחצין את המלים, המחוות, הפרטים שמעידים במדויק על אופיין של הנפשות הפועלות, נטולת רגשנות (אבל לא רגש) ורצופה אירוניות שיכולות גם להצחיק מאוד.

הספר השני הוא "נתניה" (כתר), שבעמודו השני יושב דרור בורשטיין על ספסל ליד ביתו בשדרות סמאטס בתל אביב, ועולה בדעתו "כי אין בספרות העברית ולו רמז לעובדה המדהימה שתנועת היבשות, מה שמכונה היום טקטוניקת הלוחות, והיווצרות הירח, הן כנראה תוצאה של אותו אירוע ממש: גוף עצום ממדים שפגע בכדור הארץ ויצר אוקיאנוס של מגמה".

עוד הרבה הרהורים אחרים העולים מקריאה בספרות מדעית והגותית מצטרפים אל המסכת היחידה במינה בספרותנו שפורש ספר זה. מן הרגע המסוים, מן המקום הקטן שהוא הספסל בשדרה או הדום עץ זעיר במרפסת דירתו, "המשמש את השרקן לכרסום ולמסתור", מפליג הסופר אל רגעים ואל מקומות אחרים בזיכרונו האישי, בקורות משפחתו, בדברים שאירעו לאחרים בסביבתו, צולח את המרחקים הללו בדרך אסוציאטיבית פיוטית ומשכנעת לחלוטין, ונוטע את הכל בהרהור נרגש ומעמיק על אקראיותם ועל שבירותם של החיים - חיי הפרט שהוא דרור בורשטיין, חיי המין האנושי, החיים על פני הפלנטה שלנו, קיום הפלנטה עצמה, היקום המתקיים, מתרחב ונהרס בלי הרף. "נתניה" אינו רומן בנוסח מובהק כלשהו של הז'אנר, אבל הוא יצירת ספרות מרתקת, נגישה, מפעימה, שאני ממליץ לכל קורא עברית להתנסות בה.

הפרופ? משה רון נמנה עם עורכי ?ספריה לעם? של הוצאת עם עובד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו