בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכאב המוקדם והמאוחר

תגובות

לא תמיד הספר האחרון שקראתי הוא הטוב ביותר, אבל הפעם זה כך. גמרתי לפני כמה ימים את "גן העדן" מאת ארנסט המינגוויי (פן וידיעות ספרים, מאנגלית: יואב כ"ץ), שפורסם יותר מ-20 שנה לאחר התאבדותו ב-1961. זה לא רומן שלם (המינגוויי לא גמר אותו) וגם לא אחיד ברמתו, אך הוא נועז ומרגש בסגנונו ובנושאיו.

זה סיפור על זוג צעיר שמעמיד את נישואיו במבחנים בלתי אפשריים; סיפור על סופר בתחילת דרכו שבוחן את יכולתו לצלול אל בארות של כאב כדי להפיק מהן את כתיבתו; וסיפור על אשה שמאבדת את עצמה ואת שפיותה, שלא ברצונה, לנגד עיני בעלה. זה ספר נואש, ספר על חוסר האונים שממנו נולדת ספרות. ויש בו שורה שאני מוכרח לצטט: "אתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלנסות לכתוב את זה כמו שזה היה. אז אתה חייב לכתוב כל יום הכי טוב שאתה יכול, ולהשתמש בכאב שיש בך עכשיו כדי להבין מאיפה הגיע הכאב המוקדם שלך".

אני ממליץ גם על "אנרגיות טובות" - פרוטוקול ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז הטבעי, מחזה "רדי-מייד" שראה אור בהוצאת מעין וגרילה תרבות והוא תרגיל מבריק בהנהרת היחסים בין ספרות לפוליטיקה; ועל האנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית), הכוללת כמה נובלות מעניינות של סופרים ישראלים צעירים (יפה במיוחד הנובלה של נגה אלבלך).

דרור משעני הוא עורך ספרות המקור בהוצאת כתר



ארנסט המינגוויי. חוסר האונים שממנו נולדת ספרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו