הכאב המוקדם והמאוחר

דרור משעני - צרובה
דרור משעני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דרור משעני - צרובה
דרור משעני

לא תמיד הספר האחרון שקראתי הוא הטוב ביותר, אבל הפעם זה כך. גמרתי לפני כמה ימים את "גן העדן" מאת ארנסט המינגוויי (פן וידיעות ספרים, מאנגלית: יואב כ"ץ), שפורסם יותר מ-20 שנה לאחר התאבדותו ב-1961. זה לא רומן שלם (המינגוויי לא גמר אותו) וגם לא אחיד ברמתו, אך הוא נועז ומרגש בסגנונו ובנושאיו.

זה סיפור על זוג צעיר שמעמיד את נישואיו במבחנים בלתי אפשריים; סיפור על סופר בתחילת דרכו שבוחן את יכולתו לצלול אל בארות של כאב כדי להפיק מהן את כתיבתו; וסיפור על אשה שמאבדת את עצמה ואת שפיותה, שלא ברצונה, לנגד עיני בעלה. זה ספר נואש, ספר על חוסר האונים שממנו נולדת ספרות. ויש בו שורה שאני מוכרח לצטט: "אתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלנסות לכתוב את זה כמו שזה היה. אז אתה חייב לכתוב כל יום הכי טוב שאתה יכול, ולהשתמש בכאב שיש בך עכשיו כדי להבין מאיפה הגיע הכאב המוקדם שלך".

אני ממליץ גם על "אנרגיות טובות" - פרוטוקול ועדת הכלכלה בנושא תמלוגי הגז הטבעי, מחזה "רדי-מייד" שראה אור בהוצאת מעין וגרילה תרבות והוא תרגיל מבריק בהנהרת היחסים בין ספרות לפוליטיקה; ועל האנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית), הכוללת כמה נובלות מעניינות של סופרים ישראלים צעירים (יפה במיוחד הנובלה של נגה אלבלך).

דרור משעני הוא עורך ספרות המקור בהוצאת כתר

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ