הליכת הרוח, ריצת הסופר

רם אורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רם אורן

"אל מקום שהרוח הולך" מאת חיים באר הוא, לעניות דעתי, הספר הטוב של השנה. זה ספר חכם, מעניין ומכמיר שזכה לתשומת לב של קהל קוראים נרחב, לשבחי הביקורת ולהצלחה בלתי מבוטלת בשוק הספרים. בספרו זה באר נוגע במיסטיקה היהודית, בשאלת המימוש הרוחני והפיסי של שאיפות כמוסות, בהליכה עד הסוף, עד הקצה האולטימטיבי, עד המקום שאליו מובילה רוח האדם את האדם ההולך אחריה.

שפת הספר היא מלאכת מחשבת המשלבת את כל ארון הספרים היהודי: שפת התנ"ך, התלמוד, המדרשים, האגדות, החסידות. כל אגדה, כל מדרש, כל סיפור חסידי, כל פסוק או אמרה ופתגם, הם אנאלוגיים לסיטואציה בלתי פתורה שבה נמצא הגיבור והם אלה האמורים להתוות לו את המשך דרכו. בדרך זו באר מעצים את המקורות שמהם אנו שואבים, כעם, את כוחנו.

"על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה", מאת הסופר היפאני הרוקי מורקמי (כתר, מיפאנית: עינת קופר), לא זכה בישראל, על אף איכויותיו הרבות, להצלחה שהוא ראוי לה. מורקמי, שנוהג להשתתף בריצת מרתון אחת לשנה, כתב ספר על הריצה כמשל. כמו הריצה, גם החיים בתחומיהם השונים (לרבות כתיבת ספרים) מחייבים מאמץ. המאמץ הוא תנאי להצלחה, הקושי הוא חלק ניכר ממשמעות החיים, ההתגברות על הקושי נותנת טעם לחיים. הריצה, כמו העיסוק במה שמציעים לנו החיים - מסביר מורקמי - מחייבת כישרון, כושר ריכוז וכושר התמדה. מורקמי כתב ספר בהיר, מעניין ורב לקחים, הגובל באוטוביוגרפיה שרבים ממרכיביה מדברים ללבו של כל אדם.

רם אורן הוא סופר ומו"ל הוצאת קשת. השנה הוציא את הספר "זהות כפולה"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ