בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין היש לאין

תגובות

מרדכי גלילי הפתיע אותנו השנה, לאחר כרבע מאה של שתיקה פרסומית, בקובץ שירה מעולה, "מסע שנגמר בריקוד" (ידיעות ספרים, סדרת ליריקה), שמצליח לספר בשורות-שיר שעל גבול הפרוזה את האובדן שנושא המשורר במשך יותר מ-50 שנה. הספר - שבמרכזו שלוש פואמות גדולות, תצלומים של המשפחה מימי הילדות שבטרם התאבדות אמו וכן מכתבים של האם - הוא מעשה נדיר של כנות שירית.

זה מסע מרתק אל מחוזות שבהם אדם אינו רוצה לגעת ושעל פי רוב קשה מאוד לנסחם בלשון מובנית. גלילי מצליח להשלים לעצמו את מרחבי ילדותו וחרף האובדן לגלות דבקות באהבה ובחיים. הוא משכנע את הקוראים לסייר עם הילד ההוא, הכאוב, בשלל נתיביו וממש לשהות עמו בין היש לבין האין. ראוי שספר זה יימצא אצל כל אוהב שירה.

עמוס אדלהייט נמנה עם הנידחים שלא בצדק. ספרו הקודם, "איגרת מפלסטינה" (כרמל, 2008), היה מספרי השירה המאתגרים של אותה שנה ולא זכה לשום תגובה. השנה יצא ספרו "מסכת קיץ לסמדר וחליל" (כרמל, סדרת עמדה).

אדלהייט יוצר שירים מתערובת קצבית-מצלולית שבה משמשים בערבוביה אצ"ג, נח שטרן, דוד אבידן, מקסים גילן ודליה הרץ. רוב הקוראים יתקשו לפענח את הקשרים בין הרצפים הריתמיים המחברים נופי ריאליה עם תנועות בחלל, את גולגולת החי עם מראות קוסמיים הנשאבים אליה. אפשר להתענג על קונטרס השירה המעוצב הזה, בעל הכותרת הפיוטית, גם בלי להבין עד הסוף. פה ושם תבליח שורה זוהרת, פה ושם נכבשים לחרוז או לתנועת הגופים במרחבים הבין-גלקטיים שהמשורר משייט בהם, בין תנועת ימים לסיבובי כוכבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו