בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיוך מבעד לדמעות

תגובות

בעיני, ספר השירה הבולט של השנה הוא "לא מעודן", ספרה של המשוררת המצוינת סיגל בן יאיר (הליקון). היא צוינה לטובה בעיקר בזכות קולם החזק, האירוני והמושחז של שיריה על החיים במעגל האפור שמחוץ לספירה הבורגנית, על הישרדות יומיומית ושוחקת בין חשבונות, חובות, מזכירות והורות מתישה. כוחם של השירים בכתיבתן מחדש של שגרות לשון ביורוקרטיות צוננות, והטענתן ברגש חם וחד.

אני התאהבתי בשירה של בן יאיר גם בזכות החושניות והחריפות של השירה הארוטית שלה: "בשעה זו של תיעוב ותשוקה אני חולמת על אותו חיכוך אלוהי/ חותרת תחת המלה רומנטיקה./ אתמול הישלתי את עורי מולך ומתחת לעור היה רק גוף./ כל מה שהראיתי לך היה כזב/ אבל כיצד להכחיש את ידי?"

לא כדאי להחמיץ גם ספר שירה חבוי ומקסים - "על מיתר הגשם", מבחר מתורגם משיריה של רבקה בסמן בן חיים (קשב לשירה), משוררת יידיש ותיקה החיה בישראל. בספר שירים הלקוחים מתוך יותר מ-60 שנות כתיבה, שתורגמו על ידי 15 מתרגמים מעולים (וביניהם אברהם שלונסקי, שלום לוריא, בן-ציון תומר ורועי גרינוולד). הם הצליחו לשמר אותה תחושה מופלאה שביידיש, של חיוך המצטייר מבעד לדמעות: "הילד רק התריע/ אמא/ וכבר האם הגיעה./ אני שתקתי: מאמע/ ואיש עוד לא הגיע./ חיפשתי את הילד/ לצעוק אתו יחדיו./ אז אמא/ בחיוך ירח/ את צעקתי הרדימה/ וכמו הים, נושקת/ לשפה, שכבר תשקוט,/ נישקתי/ את השקט/ של כל אות ואות:/ מאמע" (מיידיש: בני מר).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו