בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קרה לכלב השמירה

תגובות

הספר המומלץ שלי השנה הוא ספרה של יעל לביא, "מפיקת מלחמות" (ידיעות ספרים). הספר הוא בעיני שילוב מרתק, סוחף ומטלטל של סיפורה האישי והמקצועי של המחברת עם תובנות מנומקות ומושחזות על הזניית "כלב השמירה של הדמוקרטיה". היא מספרת כיצד בחרה בקריירה תקשורתית בהשראת האמונה הרומנטית שהטמיע בה אביה, הזמר והשחקן אריק לביא, אשר לתרומתה הקריטית של העיתונות החופשית להגנה על ערכי החירות והמוסר האנושי. ואולם דווקא כאשר הצליחה יעל לביא - בוודאי בזכות כישרונותיה וחריצותה, אך בעיקר בכוחה של האמונה היוקדת הזאת - להיות למפיקת צמרת במערכת החדשות של רשת אי-בי-סי האמריקאית, ומילאה תפקידי מפתח בסיקור אירועים מכריעים כמו הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק או המלחמה בעיראק, היא נוכחה לדעת שהתקשורת המסחרית כבר מזמן אינה מחויבת לערכים האמורים, ואף מוכנה לתת יד לסילוף המציאות ולהעלמת דיכוי וסבל אנושי, והכל כדי להעצים את רווחיה.

כפי שלביא כותבת בפיכחון כואב, אותה קידמה טכנולוגית אשר בה תלה אביה תקוות גדולות, ואף האמין שבזכות השימוש המושכל בה תאיר התקשורת כל פינה אפלה, וכך תמנע זוועות כפי שהתחוללו במלחמת העולם השנייה, "באמת מגיעה במהירות לכל מקום, אבל בדרך כלל עושה זאת כדי לשרת את האג'נדה של המערכת שלה, ולאו דווקא את טובת הכלל".

לביא מפליאה לתאר את כל מה שנשגב, אך גם את כל מה ששפל בתקשורת של שנות ה-2000 - את מחויבותם הערכית של הכתבים, הצלמים והמפיקים בשטח, המוכנים לחרף נפשם כדי למלא את השליחות העיתונאית הקלאסית: לחשוף, לדווח ולבקר, אך בה בעת, גם את הציניות של תאגידי הענק החולשים היום על תקשורת ההמונים והמעצבים את סדר היום שלה על פי שיקוליהם האנוכיים. למותר לציין שהציניות העסקית מביסה את המחויבות הערכית.

ואכן, כאשר התברר ללביא שלאתוס העיתונאי שהביאה אתה מבית אבא אין שום סיכוי לשרוד ביריד השעשועים של מיקי מאוס (אי-בי-סי נשלטת על ידי תאגיד דיסני), היא התפטרה מהמשרה הבכירה והיוקרתית שאותה כבשה במאמץ כה רב.

בימים שבהם טייקונים משתלטים על נתחים גדלים והולכים של העיתונות המודפסת, המשודרת והמקוונת בישראל, הרלבנטיות הבוערת של ספרה של לביא, כאן ועכשיו, זועקת לשמים.

הספר שלדעתי הביקורת והקוראים החמיצו השנה הוא הקובץ "כל הדרך הביתה ועוד סיפורים" מאת מירי רוזובסקי (זמורה-ביתן). אולי האשמה בהחמצה היא דווקא הכותרת שניתנה לספר, היוצרת את הרושם, כאילו עיקרו של הספר הוא מיחזור הקובץ "כל הדרך הביתה" שראה אור כבר לפני כעשור בהוצאת עם עובד. אך זהו רושם מוטעה: לא רק שלששת הסיפורים בקובץ המקורי נוספו ארבעה חדשים, אלא שרוזובסקי גם עיבדה מחדש את הסיפורים המקוריים, ושזרה ביד אמן קשרים וקישורים בין הסיפורים הישנים לחדשים, ואף בינם לבין שני הרומנים שלה: "פעם בחיים" ו"אותה האהבה, כמעט". התוצאה היא אפוא חוויית קריאה חדשה לחלוטין, תובענית אך מתגמלת ביותר.

משה נגבי הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל" ומרצה בנושאי תקשורת, אתיקה ומשפט באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו