בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עונת הנדידה

תגובות

חלק נכבד מהספרות המעניינת ביותר שנכתבת כיום במערב עוסקת בהגירה. "פרויקט לזרוס", ספרו המעולה של הסופר האמריקאי יליד בוסניה אלכסנדר המון (הספריה החדשה, מאנגלית: טל ניצן), הוא דוגמה לאנרגיה היצירתית שיוצר מפגש בין-תרבותי, אך גם תגובה מודעת לקלישאות שמכוננות אותה. הוא נוקט עמדה פרועה ואירונית ביחס לקלישאות ספרותיות של "הגירה", "טראומה היסטורית" או "מחסום כתיבה תרבותי"; מסכסך את המושגים הללו זה בזה, סודק את גבולות הדמיון, כמו את הרגלי הקריאה ומוסכמות הכתיבה.

"פרויקט לזרוס" הוא רומן מסע בעקבות זהות ובעקבות העבר שמכונן אותה: העבר הבוסני והעבר היהודי של הפרעות באירופה. אך מסע אל העבר לעולם אינו מתנהל כמתוכנן. רוחות הרפאים של המתים, של ההריסות ושל הזיכרונות מסיטות את הגיבורים בפראות גחמנית ובלעג אירוני מדרכם. הן אף מחייבות את הקוראים ברומן להתפרק לאטם מנכסים, מביטחון או מוודאות בעת הקריאה; להיות נוודים חסרי בית, מטלטלים בנקל. קראתי ברומן בהשתאות מתמשכת. הוא עתיר בכאב עמוק, וגם בהומור משוחרר; הוא מלאכת מחשבת של קסם ספרותי.

לספרה של הדסה טל, "לו באתי ציפור" (הקיבוץ המאוחד), לא ניתנה תשומת לב מספקת. אין זו טרוניה, משום שהפואטיקה שלו כמוסה וחרישית; היא מזמינה רפרוף או דאייה פרטיים לחלוטין. "לו באתי ציפור" אינו ספר שירה במובן המקובל של המלה, אלא ספר של התבוננות: התבוננות בציפורים, בראש וראשונה, אך גם התבוננות במלים ובמעשה צירופן זו לזו.

התבוננות היא אירוע נדיר בחיים, גם בספרות, משום שהיא תובעת אורך רוח. היא מספקת את מה שרק השהיית המבט יכולה לחשוף: התוודעות מחודשת לחומר ולצורה; פנייה נגד האוטומטיות של "מתן השם" ושל כלכלת תשומת הלב, שמספקת תובנות מהירות ויעילות. "לו באתי ציפור" מאמץ נקודת תצפית שונה בתכלית. על דפי הספר משובצות מלים, כמו להק ציפורים נודד, שדואות בתוך התבוננות - בחסידה גלמודה על תורן, קיכלי מרפרף על עלה גרניום, שחף מטה כנפיים - ויוצרות רישומים זעירים, עמוקים ואינטימיים. מלים הן צבעי השמן של יצירת האמנות האימפרסיוניסטית הזאת, המרהיבה ביופיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו