להיות אדם

נועה לימונה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה לימונה

בשנה החולפת התענגתי על "פרנץ קפקא: ביוגרפיה", ספרו הסוחף של ניקולס מארי (רסלינג, מאנגלית: דפנה רוזנבליט). ראשית, ישנה ההנאה הבסיסית והפשוטה, שלא נעים להודות בה, מסיפוק התשוקה להכיר לעומק סופר אהוב, להכיר את החיים שמהם נבעה היצירה. שנית, הביוגרפיה שחיבר מארי היא פשוט ספר מצוין - היא מעניינת, אפילו מותחת, בנויה נכון ויש לה קצב טוב.

אמנם אין בכוחה לספק זווית פרשנית חדשה ליצירה הקפקאית, אך היא גם אינה מתיימרת לעשות כן. במקום זאת, היא מצליחה לבקוע מעט את הדימוי האפל של חייו של קפקא, ובה בעת לשמר מידה מסוימת של קדרות מובנית באישיותו, כך שהקו ההגיוני המחבר את האיש אל הכתיבה נותר בשלמותו.

הספר השני שבחרתי להמליץ עליו, "ילדה עם שיער מוזר", הוא תרגום ראשון לעברית של דייוויד פוסטר ואלאס ומקובצים בו סיפורים ומסות שהופיעו בספרים שונים. הוא נועד להכיר לקוראי העברית את הסופר הייחודי הזה, והוא צריך היה להוליד תגובות רמות ונלהבות יותר ולעורר דיון חי על השאלות הגדולות של הספרות.

ואלאס הוא הסופר שצריך לקרוא עכשיו, ולא מפני שספריו נהפכו מאז התאבדותו ב-2008 לאביזר אופנה נוסף בתלבושת ההיפסטרית (אם כבר, צריך לקרוא אותו למרות זאת). צריך לקרוא אותו כי כמו הסופרים הגדולים באמת, אלה ששורדים את האופנות החולפות, הוא התאמץ להראות, בדרכו הבלתי מתפשרת, שאינה מסתתרת מאחורי ברק או מגניבות, מה זה אומר להיות אנושי, עכשיו. כי הסופרים הגדולים נמצאים שם בעבור בני תקופתם כדי להראות להם את הצורה המיוחדת שנותן ההווה לבעיות הנצחיות של הקיום האנושי.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ