בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חן אין-קץ

תגובות

קשה לבחור ספר יקר אחד מבין רבים, אבל קל לציין ספר יקר במיוחד שהוא עצמו ספרים רבים. כזה הוא "משתה לאדם בודד", מבחר מתרגומיו ומכתביו של דן דאור (חרגול), שראה אור במלאות שנה למותו. זה ספר שהוא ספרים רבים, לא רק משום שהוא מציג מנעד מעורר השתאות של לשונות שירה בתרגום, אלא גם כי כל שיר-תרגום בו מעביר את הקוראים בהרף עין לעולם תרבותי, תודעתי וגיאוגרפי חדש לגמרי, המתחדש בכל קריאה נוספת. אגב כך, בין שירי המשתה הסיניים העתיקים לעקיצות הפריסאיות של בוריס ויאן, בין ההייקו הנזירי לגודש של הלדרלין ולואל, בין רמאללה לליסבון, גם נפרשים חיים שלמים, חייו של דאור, שאף הם חיים רבים, מסעות רבים, עולמות שלמים הקמים לתחייה בתוקף ובסגנוניות ובחן אין-קץ בספר הנהדר הזה.

קשה יותר להצביע על הספר המוחמץ של השנה, אולי כי די במפגש מלא של קורא אחד עם ספר אחד כדי להצדיק את הטרחה שבכתיבתו ובפרסומו ולהפריך כל החמצה. אני מניח שספרים נפלאים כמו "שירים סותרים" של טוביה ריבנר (אבן חושן) או "מבחר השירים" של ישראל בר-כוכב (הקיבוץ המאוחד) מצאו לעצמם השנה לפחות קורא נרגש אחד כזה.

אבל אם אין ספרים מוחמצים אלא רק קוראים מחמיצים, מעניין לחשוב אילו ספרים החמצתי אני. "סודותיו של מורה הנבוכים" מאת מיכה גודמן (דביר) חשף אותי להחמצה כזאת. בספרו הבהיר, המאלף והמענג גודמן פותח שער לפילוסופיה של הרמב"ם, הוגה שהתגלה לי דרכו כרדיקלי וכרלוונטי לא פחות משפינוזה, למשל, בעיקר בהצעתם ללכת, מבלי לבטל את מושג האל, בדרך ריקה התובעת אומץ, תבונה ויושרה עילאיים. ההליכה בדרך זו קשה, אם לא בלתי אפשרית ממש (ליחיד כמו לרבים, כפי שמלמד מבט מהיר על היהדות בת זמננו), אבל העיון בה מעורר השראה, ובתיווכו של גודמן, גם מהנה מאוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו