בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות בלא נחת

על "מייסטרים דגולים" ו"טבעת של מים זוהרים"

תגובות

בקריאה ראשונה בספרו של תומאס ברנהרד, "מייסטרים דגולים" (בבל, מגרמנית: רחל בר-חיים), נכוותי מחוסר ההתלהבות שבאופן הכתיבה ומסוג מסוים של דברנות שיש בה. אך כשסיימתי אותו, חשתי כי קראתי ספר גדול וחכם. בזמננו, כשהאמנות איבדה במובן מסוים את כל כבודה ובמובן אחר היא נערצת ללא כיסוי, מפתיע לפגוש מישהו שמצליח לאחד את שני הקצוות הללו: את הצורך שלנו באמנות ואת ידיעת אי-מושלמותה.

"טבעת של מים זוהרים", ספרו של גאווין מקסוול (ספרית מעריב, מאנגלית: חנה כהנא), חוזר לימים הטובים של האקסצנטריות האנגלית. ממרחק זמן אפשר ממש להתגעגע אליהם, בעיקר מערי משכנותינו. מקסוול, שמורגל באצילות ובממון לאחר שלמעשה פג תוקפם, מעביר את חיבתו העזה ללוטרות. אוי, האנגלים המקסימים עם אהבתם האדוקה למוזרויות. זה ספר מהנה המאפשר נשימה קלה.

המשוררת והסופרת נורית זרחי זכתה השנה בפרס לאה גולדברג לשירה



נורית זרחי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו