שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קורטוב של אופטימיות

על "המין האנושי" ו"הקיץ היפה"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"המין האנושי" הוא הרבה מעבר לספר הטוב ביותר שקראתי השנה: הוא מסה (מלשון ניסיון) שמחוללת שינוי בקוראיה. בדומה ל"הזהו אדם" של פרימו לוי - אם כי באופן נוקב יותר, שחס פחות על הקוראים - הספר (עם עובד, מצרפתית: רמה איילון) מתעד את שהייתו של רובר אנטלם, לוחם הרזיסטנס, במחנה ריכוז נאצי, וכמוהו הוא חוקר את אותה איכות מתעתעת - האנושיות - בקרב הקלגסים ובקרב קורבנותיהם.

אין שום אפשרות לסכם כאן את איכויותיה הספרותיות, ההגותיות והמוסריות של יצירת המופת הזאת: כמעט כל פסקה בספר, היחיד שכתב אנטלם, היא חוויה מטלטלת. ובמהלך הפרדוקסלי שרק יצירות מופת מסוגלות לו, הספר, שחודר בפרוטרוט לאיומות שבתופעות, מעורר בסופו של דבר מעין קתרזיס. כפי שכותבת אילנה המרמן באחרית הדבר, שמעניקה מלים מדויקות ועמוקות לסערת הרגש של חוויית הקריאה: "אי אפשר שלא לאהוב את האנשים ואת האיש שכותב עליהם כך - לא לרחם עליהם, כי אם להשתאות ולאהוב. והאהבה במחוזות נוראים כל כך... מביאה הקלה ונחמה ועמן קורטוב של אופטימיות".

הספר השני שבחרתי להמליץ עליו הוא "הקיץ היפה" של צ'זארה פאבזה, שפורסם באחרונה (כרמל, מאיטלקית: ענת שפיצן וגבריאלה פדובאנו) ואולי עדיין מוקדם לקבוע שהוא הוחמץ. אפשר לקוות שיזכה לתשומת הלב שהוא ראוי לה, ולא מוקדם מדי להמליץ על שלוש הנובלות היפות שבו, מאת הסופר והמשורר האיטלקי שהתאבד ב-1950.

הנובלה הראשונה והשלישית, המתמקדות בדמות אשה, מתרחשות בטורינו ומנתחות בלי רחמים את הבוהמה ואת הבורגנות. הנובלה השנייה, "השטן על הגבעות", תוקפת את המעמד הגבוה המנוון ונעה בין העיר לכפר. הטבע נוכח בה כמו גיבור נוסף, ותיאוריו הם מן היפים והחיים ביותר שקראתי השנה.

טל ניצן היא משוררת, מתרגמת ועורכת. לאחרונה תירגמה את "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק (הספריה החדשה)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ