מלאכים וצרעות

רפי מן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רפי מן

לספרי ריגול יש בדרך כלל קסם משל עצמם, אבל כאשר משתלבת עלילת הביון בתחקיר היסטורי ובניתוח אקדמי של הנפשות הפועלות ושל מהלכי כל הצדדים - הטקסט משתדרג לרמה אחרת. זו בדיוק הצלחתו המרשימה של אורי בר-יוסף בספרו "המלאך" (זמורה-ביתן), המתאר ומנתח את פעילותו של אשרף מרואן, הבכיר המצרי שפנה ב-1969 לשגרירות ישראל בלונדון והציע את שירותיו כמרגל.

בר-יוסף אינו רק מזים אחת לאחת את הטענות שהפיצו האלוף (מיל') אלי זעירא ואחרים כי מרואן, חתנו של הנשיא המצרי גמאל עבד אל-נאצר, היה סוכן כפול שהטעה את ישראל בערב יום הכיפורים 1973. הוא גם משחזר את המהלכים שהביאו לדבקות השגויה של אנשי אגף המודיעין ב"קונצפציה", תוך התעלמות מחלק מהמידע החשוב שהביא מרואן. התוצר הסופי הוא אחד מספרי ההיסטוריה החשובים והמרתקים ביותר שהתפרסמו בישראל בשנים האחרונות.

אשר לספר המוחמץ: הטרילוגיה "מילניום" של סטיג לרסון לא הוחמצה כנראה בשום מקום בעולם, גם לא בארץ. אבל בעין ישראלית פיספסנו, לפחות בסיקור התקשורתי ובשיח הציבורי, את הרלוונטיות של הספר השלישי, "הנערה שבעטה בקן הצרעות" (מודן, משוודית: רות שפירא), העומד על הסכנה שגם במדינה דמוקרטית עלול להתפתח בתוך שירות ביטחון קן צרעות שיפעל ללא פיקוח ושליטה.

במדינה שבה נחשפה מציאות כזו בפרשת השב"כ באמצע שנות ה-80, ראוי היה להתייחס לספר לא רק כעלילה דמיונית המתרחשת בארץ רחוקה, אלא גם כתזכורת לפוטנציאל ההרסני שטמון בארגונים חשאיים למיניהם.

הד?ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ