בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מקומות אפלים" מאת ג'יליאן פלין | הכל חשוך

"מקומות אפלים" נקרא במרוצה, מתעבה ככדור שלג במורד, כשמדי פעם מבליחים ממנו נצנוצים של זהב שדבק אליו. אבל דווקא יכולת הכתיבה שמופגנת בו וכוחו לרתק מגבירים את עוצמת החריקות

תגובות

מקומות אפלים

ג'יליאן פלין. תירגם מאנגלית: אסף אשרי. הוצאת עם עובד, 496 עמ', 94 שקלים

ראוי להם לספרי מתח שיתחילו באלימות מתפרצת, עדיף ללא הסבר, ובקורבנות תמימים שמתו בטרם עת. אם על הדרך יצוצו עוד גופות, מה טוב. אבל הסיפור של ליבי דיי הוא מחריד עוד לפני שסופר. לגיבורת "מקומות אפלים" יש שלוש גוויות על מפתנה, אבל הן מלוות אותה כבר 25 שנה. כשהיתה בת שבע, נרצחו אמה ושתי אחיותיה, ואחיה הגדול, שהיה אז בן 15, הורשע ברצח. אביה, שהקפיד להיות נעדר גם לפני הרצח, המשיך במתכונת הזאת, מותיר את בתו לנדוד בין בתים, תלושה, גלמודה ומנותקת. וכל זה קרה עוד לפני העמוד הראשון.

התיק הזה עתיק וגם סגור, אבל פתאום נזכרו במשפחה האומללה הזאת. לא המשטרה, חלילה - האח אמנם טען שהוא לא רצח אף אחד בבית החווה בקנזס, אבל הוא כן היה שם בעת הטבח, ולא רמז לכיוונו של חשוד אחר. בעיה שלו, לא של המשטרה. מי שדווקא מתעניינים בו מאוד הם חברי "מועדון הרצח": נשים וגברים שמתוקף תחביבם חוקרים תעלומות בשעות הפנאי. במקרה של משפחת דיי, הם טוענים, נעשה עיוות דין איום. בכלא יושב אדם שאולי אינו חף מכל פשע, אבל את בנות משפחתו הוא לא רצח.

חבורה די גועלית היא מועדון הרצח יחד עם זאת, חבריה מאמינים באמונה שלמה שהעולם השתגע, והצדק חייב לצאת לאור. לשם כך, הם מוכנים להשקיע זמן, מרץ וגם כסף.

אולי לא כל כך הרבה מרץ. בכל זאת, 25 שנים לקחו להם להגיע אל ליבי דיי. התמזל מזלם, והיא נקלעה למצוקה כלכלית, ולטובת כסף היא תסייע להם בנסיונם להציל את אחיה, האח שהיא עצמה, בעדותה, שיגרה למאסר עולם. אשמתו מוצקה ואיתנה בעיניה, אבל היא בכל זאת נרתמת למשימה. כזה טיפוס היא גדלה להיות.

"מקומות אפלים" הוא ספרה השני של ג'יליאן פלין האמריקאית. גם קודמו, "חפצים חדים", עסק במקומות אפלים שהנפש האנושית מסוגלת להגיע אליהם, ובעיירות אמריקאיות קטנות, דרומיות ומעיקות, שבהן כולם מכירים את כולם, חוץ מאת הרוצח. בחזית של שניהם צעירות רווקות עם שלדים, לא רק מטאפוריים, בארון. האחת איבדה אחות, השנייה כמעט את כל המשפחה; האחת לא יודעת מי אביה, השנייה יודעת אבל זה לא מועיל לה במיוחד; האחת בילתה תקופה במוסד פסיכיאטרי והשנייה סתם לא מסוגלת לתפקד - ויאללה, צאו לדרך, בנות.

ליבי דיי חוקרת את חייה, נוסעת בזמן וגם באוטו אל מחוזות ילדותה, וסיפור המעשה הוא סיפור חייה. הוא מובא בשני צירים במקביל: התקדמות החיפושים של ליבי אחרי האמת והנבירה שלה בעבר, ותיאור היום שבסופו טבל בית ילדותה בדם. פרק-פרק, לסירוגין, נחשף עוד חלק עד שהפאזל מושלם. הצירים מצטלבים מדי פעם בפעם, חותכים זה את זה, אבל בעוד ליבי, כנמלה תשושה, מחטטת בעברה בכוחותיה הדלים, הקוראים נשענים לאחור ומקבלים את התמונה בהירה וליניארית. הציר האחד, תיאור היום ההוא, מגיע מפי מספר יודע-כל, שעלינו להסיק ולהאמין לו שהוא דובר אמת, והוא מכביר פרטים שסמויים מעיני הגיבורה. בציר השני, נידונה הגיבורה להיתקל שוב ושוב בשקרנים. ליבי היא אשה שנפשה רוסקה לרסיסים, וחלקיה הודבקו בגמלוניות, מותירים אותה שברירית ושורטת גם יחד. דמותה מקבלת מקום נרחב לכאורה, בטח בהתחשב בסוגה שבה היא מתקיימת, אבל לא מספיק. וזה אולי החלק הבלתי סביר ביותר בספר. גרזנים מתנופפים, פרות נשחטות באישון לילה, קלפטומניה, אתרי פסולת של חומר להדברת חגבים, כוכבים מצוירים בדם, אצבעות כרותות, סודות חולניים, רוע, טמטום ואוסף של בקבוקוני קרם ידיים - הכל הולך. הרי ארועים מופרכים, צירופי מקרים קיצוניים, הפתעות ותפניות חדות הם החלק הטוב והמשמח במותחן באשר הוא. אבל המהפכה הרגשית שעוברת על השורדת, הילדה האחת שנותרה בחיים כדי לספר? - דווקא כאן נחשקת הלסת. לא ייתכן, לדוגמה, להזניק אותה מ-25 שנים של ודאות בסחרור מהיר אחד, ושנמשיך להאמין לה.

נדמה שנעשו מאמצים לעגל את הדמות הזאת, להפוך אותה למשהו אפשרי, בר הזדהות, אבל המשימה הוכתרה בהצלחה חלקית בלבד. היא לא זוכה לשאת על כתפיה את הספר, והמספר נושף בעורפה, לא מניח לה לגדול ולהתפתח מעבר לז'אנר. ליבי אינה בלש או שוטר, שרשאי אולי להישאר שטוח ולאפשר לרוצחים לתפוס את הבמה, אבל היא גם לא באמת מקבלת יחס ספרותי מועדף. היא נותרת לא פה ולא שם - רגל אחת במותחן, והשנייה אי שם בניסיון להגביה למקום אחר. מקום שלא תגיע אליו הפעם. אנחנו לא פה בשבילך, את פה בשביל להסיע אותנו לקנזס, ולפתור לנו את החידה. סבלך מתבל לנו את הדרך, אבל זה בסופו של דבר רק ספר מתח פה, לא "היכל הכלים השבורים". אם לרגע אותתו לנו שיש כאן יותר, אז האיתות הזה מוליך שולל.

זה לא ש"מקומות אפלים" בלתי אכיל. הוא נקרא במרוצה, מתעבה ככדור שלג במורד, כשמדי פעם מבליחים ממנו נצנוצים של זהב שדבק אליו. כמו תיאור רזונה של האם החוואית, "כולה בליטות וזוויות חדות, כאילו בלעה מדף שלם של כלי עבודה", או עיניה של אשה, "מעומעמות כמו מטבעות שנשארו יותר מדי בארנק של מישהו". לא קל להניח אותו מהיד, וגם אין צורך. אבל דווקא יכולת הכתיבה שמופגנת בו וכוחו לרתק מגבירים את עוצמת החריקות.

Dark Places \ Gillian Flynn



קנזס. חזרה אל מחוזות ילדותה של הגיבורה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו