בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מורשת ניטשה בגרמניה" מאת סטיבן א' אשהיים | הולדת הטרגדיה הגרמנית

כיצד התקבל ניטשה בארץ מולדתו ומדוע רעיונותיו העניקו השראה לזרמים פוליטיים ותרבותיים מגוונים? סטיבן אשהיים משרטט את הדרך המפותלת שעבר הפילוסוף עד שתפישותיו סולפו ונוכסו על ידי הנאצים

תגובות

מורשת ניטשה בגרמניה 1890-1990

סטיבן א' אשהיים. תירגמה מאנגלית: חנה אשהיים, הוצאת עם עובד, 373 עמ', 94 שקלים

כאשר הודח בניטו מוסולוני מהשלטון באיטליה ביולי 1943 והוחזק כאסיר באי מבודד, הוא קיבל מאדולף היטלר מתנה לכבוד יום הולדתו ה-60: מהדורה מהודרת של כל כתבי פרידריך ניטשה, הכוללת 24 כרכים. מוסולוני שמח לראות כי המנהיג הנאצי גם חתם לכבודו על מהדורה זו.

היה זה ביטוי אחד מני רבים להערצתם של מוסולוני והיטלר את ניטשה, אבל לא רק רודנים קראו את כתבי הפילוסוף והוקירו את רעיונותיו. הגותו השפיעה והשתקפה במגוון זרמים ותנועות פוליטיות, כפי שעולה מספרו של סטיבן א' אשהיים, "מורשת ניטשה בגרמניה 1890-1990". המשימה שקיבל על עצמו אשהיים בספר זה היא כמעט בלתי אפשרית: כדי לבדוק את השפעתו של ניטשה על 100 שנות היסטוריה של גרמניה נדרשים ידע, הבנה ושליטה במקורות כה רבים שקשה לאמוד את המאמץ. זו עבודה שנמשכה שנים ארוכות ופריה פורסם לראשונה באנגלית ב-1992 בהוצאה לאור של אוניברסיטת קליפורניה.

אשהייים מנסה להבין את תופעת ניטשה מנקודת מבטו כהיסטוריון, ולבדוק כיצד זרמים חברתיים, פוליטיים ואמנותיים כה שונים כמו אנרכיזם, סוציאליזם, לאומיות, פמיניזם, נאציזם, פאשיזם, אקספרסיוניזם - וגם חלק מהציונות - ראו בכתבי ניטשה מקור להשראה.

אשהיים מנסה, בהצלחה לא מועטה, לבדוק את היחסים בין הפילוסוף לבין התרבות והפוליטיקה הגרמניות. אבל כדי לערוך ניתוח מסוג זה, הוא חייב לגעת בקשר שבין מודרניזם לאי-רציונליזם ובגישתו של ניטשה כלפי שני זרמים אלה. אשהיים טוען ומוכיח שאין אלה שני כיוונים שהם בהכרח ריאקציוניים והרסניים או לחילופין, משחררים ומובילים קדימה, אלא שהכיוונים הם פוטנציאליים וכרוכים זה בזה. לפיכך, תפקידו של ניטשה הפילוסוף כמציע סוג של חופש קיצוני וחילוני מתפתח לכיוונים שמעבר לרציונליות, ואלה כוללים אפשרויות משחררות וגם הרסניות.

מתח בין האליטות להמונים

אשהיים מתאר כיצד בתקופת סוף גרמניה הקיסרית (הרייך השני) ועד מלחמת העולם הראשונה - בשנים 1890-1914 (כלומר, כולל בעשור האחרון לחייו של ניטשה, בעת שכבר היה מנוטרל מפעילות בשל מחלתו) - התנהל בגרמניה דיון שנהפך למעשה למלחמת תרבות סביב הגותו: מצד אחד, מעריצי ניטשה ראו בו מקביל לבודהה, זרתוסטרא וישו, והסוציולוג גאורג זימל תיאר את כתיבתו והגותו כ"מעשה קופרניקאי"; ומצד שני, מבקריו ושונאיו כמו מקס נורדאו התייחסו אליו כאיש בעל רוח משחיתה, המבטא בעיקר טירוף.

איש תרבות לא יכול אז בגרמניה להתעלם מהעזתו וחדשנותו של ניטשה, לטובה או לרעה. ניטשה היה חלק - ואולי הרוח המובילה - במהפכה האנטי-פוזיטיביסטית ובעיקר האנטי-רציונליסטית, וככזו, מנוגדת לנאורות - של סוף המאה ה-19 באירופה. התקדמות מדעי החברה (הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, הקרימינולוגיה וענפי מחקר אחרים) וגילויים על אודות צדדים לא-רציונליים בהוויה האנושית, בין שבקרב יחידים ובין שבקרב חברות, השתלבו בהגותו של ניטשה, זו אשר מעבר להתקפה על המוסר הנוצרי ועל המסורת המערבית ביקשה לקדם יצירתיות, עוצמה ואמונה בכוח החיים.

כפי שאשהיים מראה, היחס לניטשה בגרמניה חרג מהר מאוד מתחום תרבות האליטות ומצא ביטוי באדריכלות, ספרות עממית, עיתונות ותחומים רבים אחרים שהתאפיינו בתפישות אסתטיות לוחמניות ולפעמים הרסניות.

האסתטיקה הניטשיאנית באה לידי ביטוי לא רק בהצגת דיוקנו של הפילוסוף באינספור גרסאות עם שפמו הבולט והמרשים, אלא גם בתוכניות להקים מבנים ופסלים על בסיס התפישות של ניטשה. תוכניות אלה ניסו להתגבר על המתח בין הגישה האליטיסטית לבין צורכי ההמונים במגוון צורות: כך, למשל, תוכננו איצטדיונים, אנדרטות ומקדשים, אבל לרוב אלה לא יצאו לפועל.

אשהיים מצביע על השפעתה הרב-כיוונית של כתיבת ניטשה, שאנשים שונים הקנו לה משמעויות שונות, שעמדו בניגוד למקובל עד אז ולכן היה קשה להגדירה מבחינה פוליטית.

פרשנויות יהודיות וציוניות

היתה זו מלחמת העולם הראשונה שהיטתה את השפעת ניטשה לכיוון התנועות הלאומניות הגרמניות ואחר כך לרוב (אך לא רק ולא תמיד) לכיוון הימין הרדיקלי הגרמני. הניגודים בהגותו של ניטשה היוו נקודת משיכה לקבוצות אוונגרד גרמניות ואירופיות. הם מצאו ברעיונותיו תשובות לבעיות שעלו בעקבות המהפכות התעשייתיות והליברליות האינדיבידואליסטית, שאיפיינה את הקפיטליזם. מדובר היה בהולדת עולם פוסט-ליברלי ופוסט-בורגני והדבר איפשר ללא-מעט אנשים לנוע מעמדות שחרור ואפילו מעמדות אנרכיסטיות אל העולם המחשבתי של הפאשיזם והנאציזם. בתחילה היו אלה האליטות האמנותיות והאינטלקטואליות, אבל אשהיים מנתח כיצד השפעות אלה פרצו לזירה הציבורית הגרמנית ועם התמסדותה של הניטשיאניות, השפיעו על קבוצות רחבות.

הסתירה הבסיסית בין הגותו של ניטשה לבין כל צורת ארגון מנעה מראש את המיסוד הפוליטי של הניטשיאניות. רב-משמעותה וגמישותה של התפישה היצירתית והמשחררת שהוא ניסח הובילה לפירושים ואימוצים לא מועטים על ידי אינטלקטואלים, אמנים וקבוצות שונות, גם במישור הקהילתי והמוסדי בגרמניה שלפני מלחמת העולם הראשונה. אבל תהליך המיסוד נכרך בעצמו בהגבלות ושינויים בהגות הניטשיאנית. כך, לדוגמה, אשהיים מדגים סתירות אלה בפמיניזם הגרמני של סוף המאה ה-19, וזאת על אף התבטאויות לא מועטות של הפילוסוף עצמו, שבהן זילזל בנשים, בטבען ובמקומן בקהילה. חרף זאת, פמיניסטיות היו יכולות לראות בניטשה את נביא השחרור מכל צורות הדיכוי, הודות להתקפתו על המסורת ועל המוסדות של החברה בת זמנו. במסגרת השחרור הכללי, הן טענו, יגיע גם שחרורן של הנשים.

יחסם של יהודי גרמניה לניטשה היה מקביל ליחס הכללי שלו זכה הפילוסוף וסבב סביב התבטאויות חשובות שלו על יהודים ויהדות, מעבר לתפישותיו הכלליות. אשהיים קובע שבאופן כללי ניטשה נהפך על ידי הקהילה היהודית הגרמנית לנכס ומביא דוגמאות לכך מהעיתונות היהודית ומפרי עטם של פרשנים יהודים, שהשתמשו בשפתו של ניטשה וברעיונותיו ככלים לנתח את מצב היהודים והתפתחותם. למשל, אשהיים מצביע על השפעת הגותו של ניטשה על פרנץ רוזנצוויג, התיאולוג היהודי-גרמני שלאור ניסיון מלחמת העולם הראשונה, ביקש להכניס חידושים ניטשיאניים משמעותיים במחשבתו.

פן אחר הקשור למקומם של היהודים בגרמניה ובכלל מטופל בספר בקשר ליחסה של הציונות לניטשה. אף שאשהיים מביא כמה דוגמאות למנהיגים והוגים ציונים שראו את הגותו של ניטשה באור חיובי, הוא טוען כי יחס זה היה עניין דורי, ולמעשה הוא מתמקד בדור השני של הציונות הגרמנית. מבחינה מוסדית, אשהיים מביא את הדוגמה של תנועת השומר הצעיר, שהשתמשה במושג "תסיסה" כאמצעי ליצירתיות מתמדת.

לדבריו, החוט המקשר המרכזי בין הגות ניטשה לציונות הוא מרטין בובר ותפישתו את הציונות כתחייתו של העם היהודי. תוך הבחנה חדה בין מצב היהדות האירופית המערבית (ובכללה רוב יהדות גרמניה) לבין יהדות מזרח אירופה מבחינת מודרניות והתבוללות, אשהיים מצביע גם על הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כמי שקישר בין הגות ניטשה לציונות הגדולה של מזרח אירופה.

חיישן לסוגיות קיומיות

בפרק על "זרתוסטרה בחפירות", אשהיים מנתח כיצד ההגות והערכים הניטשיאניים חדרו לתודעה הגרמנית לנוכח ההוויה של מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן, בגרמניה של ימי רפובליקת ויימאר. ניטשה עבר העמקה בהתקבלותו ובדחייתו על ידי חוגים שונים בגרמניה אבל ככל שעבר הזמן, תפישותיו נהפכו יותר ויותר לנחלת הלאומנות הגרמנית והימין הקיצוני. המלחמה נראתה לרבים - ולא רק בגרמניה - כהוכחה חיה לתורתו של ניטשה. הפוטוריסטים, המשורר והמחזאי האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו, מוסוליני והתיאורטיקאי הצרפתי ז'ורז' סורל הם בין הדמויות הקשורות לפאשיזם שהושפע מניטשה.

אחותו של ניטשה והאחראית על שימור מורשתו וכתביו, אליזבת פורסטר-ניטשה, הציגה אותו תמיד כפטריוט גרמני, וקשרה אותו ככל שהיה ביכולתה למורשת הפרוסית. דמויות שונות, מוורנר זומרט ועד ארנסט יונגר, הפנימו תפישות ניטשיאניות והפיצו אותן בדבריהם ובכתביהם. שפנגלר ומוהלר ואן דן ברוק - תיאורטיקאים של הימין הרדיקלי - תרמו את חלקם והשתתפו במלחמת התרבות שאיפיינה את רפובליקת ויימאר. כאן מדובר שוב בעיקר בדמויות אינטלקטואליות יותר מאשר בחדירה ובהבנייה מוסדית, אבל הרעיונות הופנמו בעיקר על ידי הימין הלאומני, ועברו שינוי כדי לשמש את הפלג הרדיקלי במאבקו על השליטה בגרמניה.

באותה תקופה היה גם סוציאליזם ניטשיאני אבל לרוב היה זה סוציאליזם שלבש צורה אנטי-מרקסיסטית, או סוציאליזם שעבר תמורה יסודית, שאיפשרה לו להפנים את הגותו של ניטשה או חלקים ממנה.

הדיון של ניטשה בנושא הדת - הנצרות - וסוג החילוניות החדשה שהציג לא היו לפי אשהיים גורמים ישירים בתהליכים שהביאו לרמות האלימות שאיפיינו את הפאשיזם ואת הנאציזם. רעיונות אלה תווכו דרך מבנים מוסדיים לכיוונים ולאינטרסים פוליטיים-אידיאולוגיים ברורים, טוען אשהיים, ולכן הוא מבקש לבדוק את דרכי התיווך בגרמניה ואת האופן שבו מחשבתו של ניטשה עובדה לצורכי הנאציזם.

הנאצים מנכסים את ניטשה

השילוב בין הגותו של ניטשה - או ליתר דיוק, עיבודי הגותו של ניטשה - לבין הנאציזם בגרמניה הוא סוגיה מרכזית בהיסטוריה של גרמניה המודרנית. הקרבה בין הפילוסופיה הניטשיאנית לבין הנאציזם הולידה פרשנויות רבות, אבל מבחינה היסטורית, בתקופת גרמניה הוויימארית, ועוד יותר, בתקופת הרייך השלישי, פרשנות מסוג זה נהפכה לעתים לפונקציונלית מבחינה פוליטית. אשהיים טוען שיש צורך לנתח את הפונקציות שהגות ניטשה מילאה בנאציזם ויש לעשות זאת לא תוך בחינת רמת הדיוק של הפרשנות, אלא תוך בחינת הפונקציות שהיא מילאה.

הניכוס האידיאולוגי של ניטשה על ידי הנאצים הוא עובדה ולכן, לצורך הבנת תופעת הנאציזם, יש לבדוק לאיזה שימושים ומטרות הוא נעשה. כפי שכותב אשהיים, "ברייך השלישי ניטשה וקטגוריות ניטשיאניות היוו צירים מרכזיים שמסביבם נעו התפישות, ההגדרות והביקורות של העידן הנאצי. אפילו כשהיחס היה יחס של יריבות, קיים היה צורך מובחן להתעמת עם טענותיו ולנהל ויכוחים במושגיו ובמינוחיו... שאלות פרשניות אלה וטיב הקשר הניטשיאני-הנאצי, החל בשנות ה-30 של המאה ה-20 ועד זמננו אנו, היו מושא להרהורים ופולמוסים לוהטים בלתי פתורים. השאלות הללו מציבות בפנינו מראה שמשקפת את התפקיד המתמשך של ניטשה כסמל רגיש במיוחד, כחיישן לסוגיות קיומיות ותרבותיות מכריעות".

בשנות ה-30 וה-40 ניתח ההוגה הניאו-מרקסיסטי גאורג לוקאץ' את הקשר בין הגותו של ניטשה לנאציזם ועשה זאת על בסיס הטענה שהאי-רציונליזם, כאידיאולוגיה אנטי-מהפכנית, תמך בקפיטליזם, באימפריאליזם וגם בפאשיזם. בשלילתו את הרציונליות כאפשרות מציאותית, האי-רציונליזם הניטשיאני העמיד מחסום בפני הקדמה החברתית הסוציאליסטית והפרולטרית, טען לוקאץ'. לשיטתו, הפסימיזם האי-רציונלי שאיפיין את ניטשה (כמו את הפילוסופים המאוחרים יותר, מרטין היידגר וקרל יאספרס), הועבר אל הרחוב הגרמני על ידי היטלר והאידיאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג. אלה, כמו ניטשה, סורל, יונגר ורבים אחרים, היו קשורים למהפכה תרבותית נגד הסדר הבורגני, הליברלי והפוזיטיביסטי, רעיונות שהתנקזו אל הפאשיזם והנאציזם.

אשהיים מצביע על כך שחרף התקבלותו של ניטשה במקומות רבים, גרמניה היתה מולדתו של הפילוסוף וביתו. הוא קובע כי העקבות שנותרו לנוכח השימוש הפוליטי והתעמולתי שהנאציזם עשה בהגותו של ניטשה יצרו זיהוי התקף עד היום בגרמניה, וכן במקומות אחרים, בין ניטשה לנאציזם.

המקור לדחף החיסול הנאצי

אשהיים מסיים את ספרו בהרהורים מתודולוגיים והיסטוריים על ניטשה והנאציזם. הוא מתייחס לתפישה הניטשיאנית של שבירת המסורת ולרצון לניסוי קיצוני, שבלעדיו הנאציזם נראה בלתי אפשרי. אשהיים מסביר גם את גישתו של ההיסטוריון ארנסט נולטה, שלפיה הנאציזם היה מרד נגד הבורגנות. לפי נולטה, ניטשה נתפש כאנטי-בורגני ואנטי-מרקסיסט, המבקש ליצור אדם חדש ולא דקדנטי, ומשום כך נוצר זיהוי כמעט מוחלט בין ניטשה לנאציזם. הוא גם ממקם את הפילוסוף כמקור לדחף החיסול שאיפיין את הנאציזם, וזאת לנוכח התנגדותו של ניטשה לדקדנטיות ובקשתו לחסל את אלה העומדים בדרך לשחרור ומייצגים את הניוון הקיים. על בסיס זה, מלחמת האזרחים האירופית בין נאציזם לבולשביזם הופכת בהכרח למלחמת חיסול, לשיטתו של נולטה.

גם אם אפשר להתווכח על השאלה באיזו מידה התקיים בגרמניה מיסוד של הגותו של ניטשה, בעיקר על ידי הימין הקיצוני והנאציזם, או על השאלה מה קושר בין מחשבת ניטשה לבין האידיאולוגיה והפרקטיקה של הפאשיזם והנאציזם, אשהיים מצליח בספרו לזרוע אור על הקשר הזה ולהבהיר את מורכבותו. הוא עושה זאת תוך הדגשת עושר הגותו של ניטשה, מראה כיצד היא עוותה, על ידי מי ולאילו צרכים. הוא מפגין גישה ביקורתית כלפי חלק גדול מאוד מהמחקר הקיים בסוגיות אלה. הוא אינו מטיל ספק בהשפעה של הניטשיאניזם על הפאשיזם והנאציזם אבל מצביע, ובצדק, על רב-כיווניותה של התופעה ועל הפולמוסים הרבים שהיא עוררה לכל אורך הדרך.

ספרו של סטיבן אשהיים הוא ספר חובה לכל מי שמבקש להבין את יחסי הגומלין בין ניטשה, גרמניה והפאשיזם-נאציזם. ריבוי הפרטים, הדוגמאות והציטוטים מעשירים את הקו הפרשני של המחקר. המהדורה העברית כוללת גם איורים ותמונות, התרגום נאמן למקור ואלגנטי, והקריאה כולה מרתקת. יש לברך על פרסום הספר בעברית, מפני שהוא פותח לפני הקוראים הישראלים צוהר לעולם מחקר עצום.

The Nietzsche Legacy In Germany 1890-1990 \ Steven E. Aschheim

הפרופ' מריו שניידר מלמד במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים



קברו של ניטשה בעיר רקן בגרמניה. אפשרויות משחררות, אפשרויות הרסניות


ציור של דיוקן ניטשה בחבל רון-אלפ בצרפת. מימין: אחותו של ניטשה, אליזבת פורסטר-ניטשה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו