בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים" מאת קן רובינסון | מראה מקום

מבוכתו הקיומית של האדם בעידן שאחרי מות האלוהים מניבה תעשיה רב-תחומית ופורה של מדריכים המבקשים להציל את האדם מעצמו. גם "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים" מתיימר להפוך אתכם למאושרים

5תגובות

המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים

קן רובינסון. תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר. הוצאת כתר, 294 עמ', 98 שקלים

הכמיהה לאושר מלווה את האדם מאז שהזדקף על רגליו האחוריות וגילה שהוא סתם יונק עצוב שיודע להסתרק. כנראה הוולד היחיד בטבע שמפציע אל העולם בצרחות כאב וסובל כל חייו מעצם קיומו הבלתי פתיר: יצור בעל מודעות עצמית, אך חסר את הכלים הפסיכולוגיים להתמודדות עם מכאוביו של קיום בן חלוף. כל זה עדיין נכון, ויישאר כך כנראה, אבל כשבוחנים את תולדות האנושות עד הלום מגיעים לפרדוקס לא מובן לכאורה. מצד אחד, אין ספק שלפחות במה שמכונה העולם המפותח נהנה היום נזר הבריאה מתנאי שירות ורווחה הכי טובים מאז גן העדן. החל בעובדה הרפואית שאנו כבר לא מתים מציפורן חודרנית וכלה בחופש, בזמינות המידע ובשלל הפינוקים שמזמן לנו העידן המודרני הטכנולוגי. מצד שני, מלמדים מחקרים כי יותר ויותר אנשים על פני כוכב הלכת ארץ מתהלכים בסוג של אומללות חרישית, והם לאו דווקא הפחות עשירים. הדיכאון, כך מתגלה, נהפך לספורט הלאומי החדש של המין האנושי (גורם סיכון שלישי למוות אחרי סרטן ומחלות לב), מה שמסביר צריכת שיא של תרופות נפש ופריחה של הסחות דעת כמו תוכניות ריאליטי, הבאות להשכיח את מציאות חיינו. כמה עצוב, אבל דווקא כשהיינו אמורים להיות מאושרים מאי פעם, "אנו כלואים בתוך סבלנו מאחורי מנעולים שהם התענוגות שלנו", כפי ששר לאונרד כהן.

מבוכתו הקיומית של האדם בעידן שאחרי מות האלוהים מניבה תעשיה רב-תחומית ופורה של מדריכים המבקשים להציל את האדם מעצמו, ולתקן את כל סטיותיו של העולם המודרני. אחד הבולטים והמצליחים בין מורי הדרך החדשים הוא ד"ר קן רובינסון, "יועץ בעל שם עולמי לפיתוח יצירתיות וחדשנות בחינוך ובעסקים", שבפרסומיו ובהופעותיו התקשורתיות מתהלך על הגבול שבין מדען, סטנדאפיסט ומטיף בשער. כך גם ברב המכר הנוכחי, "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים", המבקש לעזור לכולנו "לגלות מי אנו באמת... לפתח את כישרונותינו הטבעיים והייחודיים ואת תשוקותינו האישיות". נראה אתכם מסרבים.

מעשה הפיתוי הרובינסוני מתנהל בשיטת חיזור תלת-שלבית. בתחילה מגיעים החיזוקים החיוביים, שנרגיש ככה טוב עם עצמנו, ושיש למה לצפות: "כולנו נולדים עם יכולות בלתי רגילות בתחום הדימיון, האינטליגנציה, התחושה, האינטואיציה, הרוחניות והמודעות הגופית והחושית"; הוא ממשיך בדיאגנוזה עצובה, שלפיה "אנו מנצלים רק שבריר מן היכולות האלה, ולפעמים איננו מנצלים אותן כלל"; בשלב הבא מסומנת גם האשמה: מערכת החינוך האנכרוניסטית, המייבשת את מעיינות היצירתיות של ילדינו ומעצבת את מכלול החשיבה של אורחות חיינו הבוגרים והנפסדים; לבסוף מגיעה גם התרופה: "חיוני שכל אחד מאתנו ימצא את המקום הנכון לו, לא רק מפני שכך יחוש סיפוק רב יותר, אלא גם מפני שהדבר חיוני לעתידם של הקהילות והארגונים בעולמנו המתפתח".

למען המחשה מביא רובינסון שלל ראיונות עם ידוענים ומצליחנים, המשתפים אותנו ב"מסעותיהם היצירתיים". בין השאר, אפשר להתקנא כאן בג'יליאן לין, הכוריאוגראפית המהוללת של "פנטום האופרה", מאט גרונינג, יוצר "משפחת סימפסון", פול מקרטני, אלביס פרסלי, מג ראיין, איינשטיין, ריצ'רד פיינמן, רידלי סקוט, וידאל ששון ועוד. המשותף לכולם, כמו שכבר ניחשתם, הוא מה שמכנה רובינסון "סיפורי התגלות". מין הארות ששינו את חייהם, "העניקו להם כיוון ומטרה וסחפו אותם בעוצמה ייחודית". בקיצור - כל מה שאתם לא.

רובינסון מעודד אפוא את בני מינו המדוכאים, המשועממים והמיוגעים מחייהם הלא-נכונים לקחת את גורלם בידיהם, מה שנחמד ורצוי כמובן, שהרי אין מי שיערער על כך ש"חיוני ביותר שכל אחד מאתנו ימצא את המקום הנכון לו". גם תקפותן של מרבית הנחות היסוד בספר אינה מוטלת היום בספק: החל ברב גוניותה של האינטליגנציה האנושית והצורך לזהות ולטפח בכל ילד את ניצוץ כשרונו הייחודי; דרך נוקשותה הליניארית של "השיטה המדעית" וכשלונם של מבחני איי-קיו לאבחן כשרון ויצירתיות; וכלה בחשיבותו של הדמיון כמפתח ליצירתיות, והקביעה כי "מי שאינו מוכן לטעות, לעולם לא ייצור משהו מקורי". הכל נכון.

הבעיה העיקרית היא שמבעד ללהט המיסיונרי מגלים שרובינסון בעצם לא אומר דבר אחד חדש או מקורי, ובעצם מעמיד את כל תורתו על צמד ציוויים קדמון. הראשון הוא "דע את עצמך", שנחרת על קיר המקדש בדלפי (ביחד עם המשפט השני הכי חשוב בעולם - "הכל במידה", או בתרגום המלולי מיוונית - "אף לא דבר אחד בהגזמה"). הציווי השני הוא מפי החכם באדם, שביקש "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כד, ו), או במלותיו של רובינסון: תנו לילד ללמוד את מה שהוא אוהב וטוב בו.

התוצאה הסופית היא משנה סדורה, הנעה במרחב שבין המובן מאליו ("אנשים שנמצאים במקום הנכון להם מפיקים עונג עצום והנאה עזה מעיסוקם") עד למופרך בעליל ("האנשים המצליחים ביותר שתפגשו אי פעם לא היו תלמידים טובים בבית הספר"). בין לבין מצטט רובינסון שלל מקורות ומחקרים על גורל ומזל, השפעת העדר על ההתנהגות האנושית, זיקות הגומלין בין בריאותינו הפיסית והנפשית, השפעות העיור והמהפכה התעשייתית על עולמנו וכיוב', שכולם באמת מעניינים מאוד אבל משומשים עד זרא. רובינסון, ייאמר מיד, אינו חלילה שרלטן או נביא שקר, אלא איש חכם ומלא כוונות טובות. אולם מבחנו העיקרי (והיחיד) של הספר אינו בכך שקוראיו יהנהנו ראשיהם בהסכמה וימשיכו בשגרת קיומם, אלא ביכולתו לשמש מדריך פעולה, שיגרום ולו לאדם אחד למצוא את ייעודו, ואם ישנו כזה, אז נאמר דיינו.

דבר אחד אי אפשר לקחת מרובינסון. היותו כוכב שביט בשמי התקשורת העולמית (כולל תרגום ספרו בהוצאה עברית מכובדת) מלמד מן סתם על הצלחתו הפרטית לפחות למצוא את מקומו הנכון בעולם. לא פחות מכך מעידה הצלחתו של רובינסון על אובדן הדרך והאמונה בכישורינו האינסטינקטיביים ביותר, כמו גם הזדקקותנו למדריכי פעולה ל"חיים נכונים": מתכוני אינסטנט המפשיטים את החיים וטבע האדם על כל מורכבותם למערכת הפעלה שדומה לקרבורטור, כאילו די בפתיחתן של כמה סתימות וכל הציפורים בעולם ישירו רק בעבורנו. שהרי אם לחיים היה פתרון, סביר להניח שמישהו כבר היה מוצא אותו עוד לפני "המקום הנכון". ברומן נפלא בשם "מזייפי המטבעות" מאת אנדרה ז'יד (הוצאת מפעלים אוניברסיטאיים), אומרת אוליבייה לבנה אדוארד, שהוא בן דמותו של ז'יד עצמו: "אבל, יקירי, אתה יודע היטב שאין דבר יותר נצחי מהטעות. עסקכם, מחברי הרומנים, הוא למצוא פתרון. אבל בחיים שום דבר אינו נפתר; הכל נמשך. נשארים בחוסר הוודאות. וכך נמשיך עד סוף בלי לדעת מה טבעם של הדברים".



פול מקרטני. מה שלא לומדים בבית הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו