בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לוקח את הזמן" מאת נחמן קרוכמל | לוקח את הזמן

הגות יהודית

תגובות

מורה נבוכי הזמן

נחמן קרוכמל. מבוא ועריכה מדעית: יהוידע עמיר. הוצאת כרמל, 518 עמ', 119 שקלים

"דע ידידי הקורא כי השם יתברך שמו קורא הדורות מראש דור ודור ודורשיו דור ודור וחכמיו, ובטובו מחליף ומשנה גם הדרישות גם דרכי הלימוד והוראת דרכים הטובים לישראל" - כך בחר רב נחמן קרוכמל (רנ"ק) לפתוח את "מורה נבוכי הזמן", שיצא לאור לראשונה בדפוס שניידר שבעיר למברג-לבוב ב-1851 והמהדורה הנוכחית שלו היא המהדורה החמישית. רנ"ק (1785-1840) היה החשוב מבין המשכילים היהודים שחיו בגליציה במחצית הראשונה של המאה ה-19 ומשנתו השאירה חותם על דורות של הוגים יהודים מודרנים גם לאחר מכן, בהם אחד העם, שמעון דובנוב, חיים נחמן ביאליק, הרב קוק וסולומון שכטר. המפתח להבנת השפעתו הגדולה נמצא בצומת הדרכים ההיסטורי שבו מצא את עצמו העם היהודי בתקופתו ובדרך התמודדותו האינטלקטואלית הכבירה עם האתגרים שהעמיד צומת זה.

התקופה שחי בה קרוכמל היא תחילת המפגש בין יהדות למודרניות במזרח אירופה. כמו באזורים המערביים יותר של היבשת, צורת המפגש שהתנסה בה רנ"ק העמידה את שאלת תקפותה של תורת ישראל כמערכת של אמונה דתית ואורח חיים מעשי מול המורשת הפילוסופית של קאנט והגל מזה, והגישה ההיסטורית-ביקורתית ההולכת ומתגבשת באוניברסיטאות הגרמניות באותו זמן מזה. אלא שבעוד שבמרכז ובמערב אירופה היתה ההשכלה כרוכה במגעים חברתיים עם הציבור הלא-יהודי, מפגש זה באזורים שונים של מזרח אירופה יצר חיכוך הולך ומחריף בין חוגים חרדיים-חסידיים ובין חוגים משכיליים שהחלו להפנות עורף לדפוסי החיים היהודיים המסורתיים בלי לראות את עצמם כמי שמצטרפים על ידי כך לקיבוץ דתי או אתני אחר.

רנ"ק היטיב לבטא חיכוך זה בסוף ההקדמה של ספרו, כשהאשים את שני מחנות הנצים בתפישה ילדותית של המורשת היהודית. כיהודי משכיל הבין שלנוכח הגישה ההיסטורית-ביקורתית המודרנית והדרישה להעמיד את חיי האמונה על יסודות תבוניים מצד פילוסופיית הדת של קאנט והגל, נחלשה ההישענות המסורתית של האמונה היהודית על הנחת העובדתיות ההיסטורית של מעמד הר סיני, של יציאת מצרים ושל שאר הנסים והנפלאות שהמקרא מעיד עליהם. צמצום האמונה היהודית ל"מה שהורגלו מנעוריהם לחשוב" או ל"דברי דמיון והפרזות שונות", כלשונו, משקף את הגישה המקובלת אך הלא נכונה לאתגרים האינטלקטואליים והרוחניים שהזמן גרמם. ההשלכות הקיומיות השליליות של הגישה הזאת ניכרות בכך שבמקום שהמורשת הדתית של העם היהודי תשמש ככוח מאחד, היא היתה לגורם מפלג, מקצין ומנכר.

לעומת המגמה הפשטנית הזאת מציב "מורה נבוכי הזמן" את גישת רנ"ק לאתגר שלקח על עצמו כקרובה לזו שאפיינה את הרמב"ם ב"מורה נבוכים". כמו אצל הרמב"ם במאה ה-12, אף כאן המטרה היא להתוות דרך בהתמודדות נבוכי הדור עם הסתירה הקיימת לכאורה בין תורה למדע, שעה שההבדל בטיב המבוכה מסומן בתוספת המלה "זמן". האמונה היהודית המסורתית אינה מאותגרת בזמנו של רנ"ק על ידי תורת הסיבתיות האריסטוטלית כי אם על ידי החובה הלימודית החדשה לברר את משמעות הטקסט התורני בקונטקסט ההיסטורי המדויק שבו נוצר, וכן על ידי השלכותיו הפילוסופיות של לימוד ביקורתי זה במסגרת הפילוסופיה הדתית החדשה, הדנה בתופעת "הדת בגבולות התבונה בלבד" (כשם ספרו המפורסם של קאנט). רנ"ק היה משכיל יהודי מתון, שהתרחק מכל שמץ של מרד בדת היהודית המסורתית. למרות זאת, לחם במאובנות הדתית של האורתודוקסיה החרדית ודרש, באמצעות משפט הפתיחה המצוטט לעיל, לכלול במסגרת המסורתית של תלמוד תורה את דרכי הלימוד הביקורתיות של המודרנה. הוא אימץ את הגישה ההיסטורית-ביקורתית, שלפיה יש לעיין במקורות היהדות כפרי רוחו של יוצרם האנושי, אך יחד עם זאת התמיד בראייתם כביטוי של דבר אלוהים.

כיצד יישב את הסתירה הקיימת לכאורה בין שתי האמירות האלה? כאן נכנס היסוד הפילוסופי של שיטתו, שלקח מהפילוסופיה ההגליינית ושהלביש בחלקים רבים של ספרו בשפה קבלית: הרוח היוצרת את הטקסט התורני היא רוח אנושית באשר האדם נושא אותה בתוכו, אך במישור עמוק יותר הרוח שנישאת בתודעת אנוש היא רוח אלוהית החודרת וחוצה את ההיסטוריה בדרך חזרתה אל מקורה האינסופי.

באמצעות הגישה הזאת הצליח רנ"ק להעמיד תפישה דתית-מסורתית של היהדות העולה בקנה אחד עם הדרישות האינטלקטואליות הקפדניות ביותר של זמנו, ולהציע בסיס חדש לקיום היהודי ולהבנת היחס בין ישראל לעמים בעת החדשה. הבסיס החדש של הקיום היהודי הוא הכרת עברו, אך לא לשם ידיעה היסטורית כערך העומד בפני עצמו, אלא כבסיס להכרת דרכה של רוח העבר של העם ללבוש ולפשוט צורה באופן שמאפשר את שינוי אופיו של הקיום היהודי גם בהווה. ההכרה העצמית הרוחנית הזאת של העם קשורה בקשר הדוק עם האמונה הדתית של העבר משום שהיא מציבה את רוחו של עם ישראל, יחד עם רוחות היצירה של כלל העמים, כגילום סופי של מגע מטפיסי בין האלוהים ובין העולם, ועל בסיס זה נקבע היחס בין ישראל לעמים בעבר ובהווה.

היריעה קצרה מלאפשר כאן הסבר המניח את הדעת בסוגיה זו או בסוגיות המרתקות האחרות שפיתח רנ"ק בספר בזה. בין אלה נמצאים דיון השוואתי על היחס בין דת ללאום בהתפתחות העמים השונים בעת העתיקה; תיאור היסטוריוסופי של התפתחות עם ישראל במשך הדורות המחולק למועדים ומעגלי זמן שונים והבא להסביר את אריכות חייו בהשוואה לעמים האחרים שחיו בימי קדם; דיונים פרשניים מודרניים להתפתחות ההיסטורית של חלק מהספרות המקראית וספרות חז"ל והפילוסופיה היהודית בעת העתיקה והבהרת מושגים פילוסופיים הרלוונטיים להגות ימי הביניים, הפילוסופיה המודרנית ותחילת הספרות הקבלית.

מבחינת העניין שבחרתי למקד בו את הסקירה הקצרה הזאת חשוב לציין כי המשך קיומו של העם היהודי - חרף התמורות שחלו בהיסטוריה העולמית במעבר מתקופה לתקופה - מותנה, לפי רנ"ק, בקיום זיקה מתמדת של היצירה הרוחנית המצטברת של העם היהודי במהלך הדורות הן עם אלוהי הבריאה המקודש על ידי דת ישראל והן עם יצירותיהן של אומות העולם. בכך טמונה הרלוונטיות של משנת רנ"ק לזמננו, עם שהולכות ומתרבות תופעות של התבדלות לאומנית וגישות אידיאולוגיות המקדשות את הנראטיב של הפרט על חשבון הכלל, ומולן תהליך של גלובליזציה הדורשת מעמים קטנים לוותר על ייחודם כדי להיעשות חלק מהעולם הגדול.

בוודאי יהיה מי שיראה בתפישת רנ"ק אנכרוניזם פילוסופי, אך אפשר לקוות שיהיה גם מי שיראה בה תפישת עולם מאתגרת ומעשירה. יהוידע עמיר, עורכה המדעי של המהדורה החדשה של ספר נפלא זה, נימק את הוצאתו מחדש בקביעה ש"קרוכמל מציע להווה היהודי והישראלי אתגרים שראוי גם ראוי להתמודד עמם", ושמשום כך אין "להשלים עם העובדה שהספר שראה אור לאחרונה ב-1961 שוב לא ניתן היה להשגה".

"מורה נבוכי הזמן" אינו קל לקריאה. זאת לא רק בגלל המבנה הפילוסופי-היסטורי המורכב שלו או העברית הארכאית שבה נכתב. הקשיים בקריאתו נובעים גם מכך שהמחבר נפטר עוד לפני שהספיק לסיים את כתיבתו והטקסט שלפנינו הוא פרי הסידור של עורכו הראשון, ליאופולד צונץ. יש לצפות כי קורא מצוי בן זמננו יתקשה גם כתוצאה מהעדר התמצאות בתחומי הידע התורניים והמשכיליים-אירופיים שהרנ"ק התמצא בהם. ודאי שלא יוכל בקלות לזהות את תחכומי לשונו, המחברים בין רעיונות מרכזיים של משנתו ובין מקורותיו המקראיים והרבניים.

את כל זה משלימה המהדורה הנוכחית עד כמה שניתן. הטקסט שלה מבוסס על צילום המהדורה הקודמת שהוציא שמעון רבידוביץ' בהוצאת אררט, אבל לא מדובר במהדורה זהה, שכן בנוכחית הוסיף העורך המדעי עמיר כמה וכמה תוספות חשובות ביותר. הוא החליף את דברי המבוא המסורבלים של רבידוביץ' במבוא ממוקד ובהיר, הפורש לפני הקוראים את הרקע הביוגרפי וההיסטורי של עבודת רנ"ק, ממקד את האתגרים האינטלקטואליים שלפניהם עמד ומנתח את המושגים המרכזיים של משנתו. כן הוסיף ביבליוגרפיה הכוללת פירוט של כלל המהדורות הקודמות של כתבי רנ"ק, מבחר עשיר של ספרות המחקר על משנתו ולקסיקון מונחים והפניות למקורות מקראיים, ליטורגיים ומדרשיים.

אפשר, אולי, להעלות על הדעת הוגים אחרים שמשתווים לרנ"ק בחשיבותם, אך קשה לחשוב ולו על הוגה יהודי מודרני אחד החשוב ממנו, ובלתי אפשרי לחלוטין לתאר את תוואי ההתפתחות הממשית של המחשבה היהודית המודרנית בלעדיו. יש לקוות כי הוצאתה לאור של המהדורה הנוכחית של "מורה נבוכי הזמן" תשמש בסיס איתן לחידוש העיון במשנתו.

הפרופ' יוסי טרנר מלמד מחשבה יהודית מודרנית במכון שכטר למדעי יהדות בירושלים



ביאליק ודובנוב. משנתו של רנ''ק הטביעה בהם חותם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו