בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"טינגו" מאת אדם ז'אקו דה בואנו | המלה האחרונה

שפה

תגובות

טינגו

אדם ז'אקו דה בואנו. תירגם מאנגלית: גיא שרת. שלושה פרקים למהדורה העברית מאת גלעד צוקרמן. הוצאת קרן, 222 עמ', 89 שקלים

המשורר הסובייטי וחתן פרס נובל לספרות, בוריס פסטרנק, אמר על שירה שהיא הנסיון למצוא את המנגינה בתוך רעש המלים של מילון. ובכן, "טינגו" אינו מילון והוא גם לא שירה. "טינגו" הוא אוסף של מלים שמשמעותן מתחרה אפילו במשמעם המסתורי (באזנינו) בשפותיהם המקוריות. הדוגמה הראשונה המתבקשת היא כמובן שם הספר: בשפת איי הפסחא, "טינגו" פירושו לשאול מחבר חפצים עד שביתו נשאר עירום (בעברית קוראים לחבר: פראייר).

כותרת המשנה של הספר - "ועוד מלים מיוחדות במינן מרחבי העולם כולו". זוהי מעלתו וזוהי מגרעתו של הספר הזה: הוא קוריוזי מדי ובכך ממעיט בערך החומר שבו. ספר שירותים במובן הטוב והרע. הספר מתאים למתנה - גם לתת וגם לקבל. מומלץ לכתוב בפנים הקדשה כדי להגביל את סבב המתנות, ואם קיבלתם אותו וניסיתם למכור אותו עם ההקדשה לחנות לספרים משומשים, הנותן יעלה עליכם וייעלב.

במחשבה שנייה, זהו ספר המתאים למשחקי חברה מופלצים קמעה: המילונאי (בעל הבית) שואל מהו, למשל, פירוש הביטוי "מסופקיינדי"? המשתתפים עונים כיד הדמיון הטובה עליהם (למשל, "מתלבט" בהודית, או אחד שמסתפק ביין ודי) ואז, לקול צהלותיהם המאופקות של המשתתפים, בעל הבית מכריז שפירושו של הביטוי הוא "אחת עם עיניים כמו דייסה קשה". מקור הביטוי, אגב, הוא בטנזניה.

בשפה הדנית "סמלמני" הוא שיגעון האיסוף, שיגעון שבו לוקה (או נהנה), לדבריו, המחבר ז'אקו דה בואנו. בואנו התמסר לאיסופן של מלים בלוויית ידידים שתרמו לו מלים מוזרות ובעלות משמעות מורחבת בלשונותיהן. נזכרתי בספר שדגאלס אדמס כתב, יחד עם ג'ון לויד - - The Meaning Of Life שבגסות אפשר להציע לו את התרגום "משמעותו של חיים". בספר הוא מגלגל שמות של מקומות באנגליה ונותן להם משמעויות הזויות שיכולות לעלות רק במוחו הקודח של אחד שלא שמע על אליעזר בן יהודה, וחבריו השרוטים כמותו: למשל - Affcot. אדמס ולויד אומרים שזהו פלוץ, שאתה מקווה שאנשים ידברו עליו. יש לו גם ביטוי לאורח שמתחיל להוריד את המים לפני שגמר להשתין. בקיצור, ספר חובה.

"טינגו" מציין ששמה של בנגקוק (בשפת המקום, קרונג טפ) הוא רק מעט מזעיר משמה האמיתי, שעל תעתיקו אני מוותר אך משמעותו היא: "עיר המלאכים, כרך ענק ומושבו של בודהא האיזמרגד, קרת איתנה של האל אינדרה, הבירה הגדולה של העולם, נאצלת עם תשע אבני חן, שופעת ארמונות ענק מלכותיים הדומים למעון השמיימי שבו מושל בן גלגולו של האל, עיר שנתן אינדרה ושבנה וישנוקארם".

היות שאני מלמיליאן לפי טבעי הלשוני, דפדפתי בטינגו ארוכות, חוזרות ונשנות, ולא הצלחתי להגדיר את הסיבה לתחושת ההתעייפות. אצל דאגלס אדמס יש תחת הערך Amersham את ההגדרה הזאת: "דגדוג שלא מגיע לכדי התעטשות" (מבוסס על החיים בתחנת הרכבת התחתית בשם זה בלונדון, ששם התחנה תמיד רועדת אבל התחתית מגיעה אך לעתים רחוקות).

יש בספר מגוון (גדול מדי?) של "מדורים". אחד מהם הוא "מה קשור": מלים בשתי שפות שנשמעות אותו הדבר אך (ראה זה פלא) בעלות משמעות שונה, כמו למשל הביטוי "שפם" בצרפתית (Sa femme) הוא "אשתו". ובאלבנית יש 27 ביטויים שונים לשפם (שלו, לא של אשתו). לכל מאהב לשון יש באמתחתו מלים כאלה, מצחיקות יותר או פחות, כמו המלה ההונגרית "סר" שפירושה "חרא". כשבא מאמן הכדורגל האגדי גיולה מנדי לארץ, הוא לא הבין מה הולך פה: "איזה מדינה זו שמי שמיניסטר הוא סר, ומי שלא מיניסטר הוא לא סר" (שזה חרא של סוס).

יש עניינים בין-לשוניים שהם גם בין-תרבותיים. כך יצא פעם ששיווק אחד מדגמי הג'יפים הנקרא Pajero לא צלח במדינות דוברות ספרדית, שבהן יש למלה קונוטציה מאמללת במיוחד בעבור אנשי מכירות - אחד שמזיין את השכל.

ב"טינגו" יש הרבה מלים, חלקן משעשעות, חלקן מעניינות. קוראים אחרים העירו לי על בעיות תעתיק שנתקלו בהן. המלים הלועזיות כתובות בעברית, וזו כבר בעיה מיוחדת במדינה שבה כל אחד מתקן לך מסלמון לסולומון ומקרואסן לקוראסון. וכשאתה מעיר למישהו על השיבוש אתה מסתכן בביטול וברחמים.

בגאנה יש ביטוי, "סנקופה", במשמעות הבאה: צריך לשוב אל העבר כדי לנוע קדימה. משום מה (אולי בגלל ההקשר האפריקאי או התרבותי), הביטוי הזכיר לי את אמרתו של הנשיא הראשון של סנגל, פליקס הופואה בואניי, שאמר בראשית עצמאותה של מדינתו: "אנחנו הולכים לאט, כי אנחנו מאוד ממהרים". הוא אכן היה משורר.

עד כאן על "טינגו" המתורגם. אני לא מכיר את המקור, אבל התרגום נראה מצוין. מה שאוהבים לכנות קולח. הפורמט גם הוא מצוין - אלא מה? האיורים על הפנים.

ומכאן לחלקו האחרון של הספר, שבו שלושה פרקים (על יידיש, סלנג ואטימיתולוגיה) פרי עטו של הפרופסור גלעד צוקרמן. צוקרמן כבר זכה במקומו מעורר המחלוקת בספר על השפה הישראלית ("ישראלית שפה יפה", עם עובד), שם התגרה בממסד הלשוני העייף והמעייף. הוא קורא תיגר על תיוגה של הלשון המדוברת בישראל כלשון עברית, וב"טינגו" הוא קורא לשפה הישראלית "שפת כלאיים חדשה היונקת הן מן העברית... הן מן היידיש...והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה". מותר להטיל ספק אם הכללתם של הפרקים של צוקרמן משרתת את הספר או את התזה של צוקרמן. אני בדעה שלא את זה ולא את זה. חלק מדבריו רציניים מכדי להשאירם כקוריוז וחלק אחר אפילו מקומם כקוריוז מוטל בספק, כמו למשל ציטוטים מכתבי אטימיתולוגיה הזויה (אטימוחוכמולוגיה?). למשל, ספר הטוען שמקורה של האנגלית הוא בעברית (Alternative בא מלאלתר, נתיב וכו'). זה משעשע אבל מוריד מהסך הכל. הוויכוח על עברית כשפת מהגרים מתפתחת ומאמצת לחיקה ביטויים משפות הכור שלפני ההיתוך - כבודו במקומו מונח ודומה שזה לא מקומו.

בנקודה של השפה הישראלית הייתי מבקש להיאחז באילן גבוה: כל דובר עברית ער לכך שבשימושו בשפה, שיסודותיה כבר כתובים בתנ"ך, הוא מפלרטט עם מקורותיו העתיקים. במכתב מפורסם ("הצהרת אמונים לשפה שלנו") כתב גרשום שלום לפרנץ רוזנצווייג (בתאריך 26 בדצמבר 1926) בין השאר את הדברים הבאים:

"סכנה אחרת, חמורה יותר מהעם הערבי, מאיימת עלינו, סכנה שהמשימה הציונית בהכרח העלתה אותה. מה תהיה התוצאה של עיכשוו העברית?... האם לא תתפרץ באחד הימים העוצמה הדתית הכמוסה בה? נגד דובריה?... כל מלה שלא נוצרה סתם ככה מחדש, אלא נלקחה מן האוצר "הישן והטוב" מלאה עד גדותיה בחומר נפץ... ברגע שבו תתגלה העוצמה המונחת בשפה... תתייצב לפני עמנו מסורת הקדושה כמופת מכריע והעם חייב יהיה לבחור באחת מן השתיים: להיכנע לה או להתדרדר לאובדנו". המשיחיות הגלומה בתוך ה"עברית", זו שצוקרמן קורא לה "ישראלית", זו המבקשת להפוך אותנו להמשכו של הסיפור התנ"כי, היא זו המאיימת על-פי גרשום שלום גם עלינו. התוכן האפוקליפטי האצור במלותיה למרות החילון, והתוכן הציוני (שיבת ציון בבחינת גאולה) היצוק בה - הם אלו שמכילים את מרבית התשובות לשאלות שהיעדר חוקה רק דוחה ליום הדין. טוב, אז יאללה, ביי.

מיכאל דק הוא סופר ומתרגם ספרי אריך קסטנר לעברית



בוב וליזי גיבינס עם אוסף בובת המין המיוחד שלהם. כל אחד וה''סמלמני'' בדנית: שיגעון האיסוף שלו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו