בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פתולוגיה ארגונית: חייהם ומותם של ארגונים" מאת יצחק סמואל | עבודה זרה

עבודה

תגובות

פתולוגיה ארגונית: חייהם ומותם של ארגונים

יצחק סמואל. הוצאת ידיעות ספרים, אוניברסיטת חיפה, 224 עמ', 98 שקלים

מה גורם לארגונים להיעלם, להתמוטט, לקרוס, למות? שאלה מסקרנת זו ניצבת במרכז ספרו של יצחק סמואל, "פתולוגיה ארגונית: חייהם ומותם של ארגונים". "ערך ההצלחה", טוען המחבר, "נעוץ עמוק בשורשיה של התרבות המערבית". דווקא על רקע זה מאיר הספר פינות אפלות שרובנו לא רוצים לראותן. ואכן, במציאות חיינו ארגונים עסקיים פושטים את הרגל, מפלגות פוליטיות מתפרקות ומתפוררות ואפילו מדינות משנות את צורתן.

סמואל, פרופסור לסוציולוגיה ארגונית שמשלב עבודה אקדמית עם ייעוץ, טוען כי מרבית הארגונים קורסים לא בשל סיבות חיצוניות כמו משבר כלכלי אלא כתוצאה מליקויים שקיימים בתוכם - כמו ניהול גרוע. הוא מאמץ את המונח פתולוגיה, שמקורו בעולם הרפואה, כדי לאגד את מגוון הסיבות והתוצאות להיווצרות כשלים בחייהם של ארגונים. הוא מגדיר פתולוגיה כ"מצב ביולוגי בלתי נמנע המונע תפקוד תקין", ומשליך הגדרה זו על חייהם, תפקודם ודעיכתם של ארגונים.

הנחת היסוד של הספר היא כי ארגונים מכל הסוגים כפופים לחוק האנטרופיה (שאומר כי מערכות שואפות לאי-סדר באופן תמידי) וסופם למות. אך בהיותם מערכות פתוחות, המחליפות משאבים עם סביבתם, הם מסוגלים לעכב את מותם במשך זמן רב. הספר מנתח את הדרכים השונות שבהן ארגונים מגיעים לסוף חייהם, ומדגיש כי צורת המוות השכיחה ביותר היא פשיטת הרגל. בין השנים 2000-2005, מדגים המחבר, חדלו מלהתקיים כ-544 אלף חברות עסקיות אמריקאיות בכל שנה.

אולם קיימות גם צורות מוות נוספות, כמו רכישת ארגון כושל, השתלטות, מיזוג, עזיבה מאסיבית של חברים ותומכים וכן - מוות עקב אירוע בלתי צפוי, שמזכיר את השבץ הקטלני השכיח בקרב בני האדם.

מותם של ארגונים, בדרך זו או אחרת, קשור קשר הדוק בכישלון, באי יכולתו של הארגון לממש את מטרותיו, להגשים את יעדיו ולהשיג את המשאבים החיוניים להישרדותו. סמואל מבחין בין כישלון ארגוני ובין מוות ארגוני. בעוד שהכישלון משקף הדרדרות שיכולה להתבטא בצמצום המשאבים הפנימיים, המוות מבטא תהליכים שגורמים לארגון לסיים את פעילותו. הכישלון אפוא הוא מצב הפיך לעומת המוות, שאינו הפיך, וארגונים מכל הסוגים צפויים יותר להיכשל מאשר למות. בין הדרכים שבעזרתן מצליחים ארגונים להתמודד עם כישלון אפשר למצוא שידור מהימנות וקבלת לגיטימציה מבעלי עניין ומהציבור, חרף ההיקלעות למצב הקשה.

בספר מפורטים גורמים מגוונים שיכולים לנבא את התפתחותו של מצב פתולוגי בארגון, ביניהם הישענות על מערכת ערכים מסורתית שאינה תואמת יותר את המציאות החדשה, תחרות מתמשכת והרסנית בין מחלקות באותו הארגון, עימותים חריפים בין מעסיקים ועובדים, תרבות המעודדת התמכרות לעבודה וצייתנות יתר, שמתבטאת בהיצמדות לנהלים על חשבון יצירתיות וחתירה להשגת יעדים.

המחבר מקדיש פרק למסלול השקיעה של ארגונים, שיכול להיות מהיר ותלול או אטי ומתמשך. הוא מפרט כמה מודלים שמסבירים את תופעת השקיעה, כשהדינמיקה המשותפת להם היא מסלול הדרגתי שבו הארגון נופל משלב אחד לשלב אחר - נמוך יותר ועמוק יותר. "שקיעה לא בהכרח מסתיימת במותו של הארגון", כותב המחבר ומסביר, כי "כמו בני אדם הסובלים לאורך זמן מבעיות גופניות או נפשיות, גם ארגונים מסוגלים לעצור את שקיעתם בשלבים מסוימים ולהתחיל להתאושש". עם זאת, הוא מציין בנימה פסימית, קשה לחולל תפנית ממשית שתוביל להמראה לאחר מהלך של שקיעה ממושכת.

הספר מתאר שלוש פתולוגיות נפוצות בעולם הארגוני שהן בעלות אופי הרסני ומקדיש לכל אחת מהן פרק נפרד. הראשונה היא פוליטיקה ארגונית: מאבקי כוח מתמשכים בתוך ארגונים, שבהם אנשים משתמשים בטקטיקות שונות אלה כנגד אלה כדי להגדיל את התגמולים שלהם על חשבון הארגון בכללותו. הפתולוגיה השנייה היא שחיתות ארגונית: מעשים פסולים חוזרים ונשנים, הנובעים מחמדנות של חברי הארגון - כמו גניבה ומרמה. השחיתות מתחילה בדרך כלל בהנהלה הבכירה, ועלולה להתפשט ממנה לדרגים נמוכים יותר. פתולוגיה הרסנית שלישית היא פשיעה ארגונית: פעולות בלתי חוקיות למיניהן, שנועדו להטעות במכוון את בעלי המניות או את רשויות הממשלה, ואף את הציבור הרחב. במקרים רבים הפשיעה הארגונית נועדה להועיל לארגון, המנסה לשפר את התחרותיות שלו באמצעות מעשים פליליים הנעשים בחשאי.

שלושת הדפוסים האלה מובילים ארגונים לאיבוד לגיטימיות ויושרה, ומרגע זה סיכוייהם לשרוד יהיו קלושים. הספר פונה לא רק אל אנשי מקצוע אלא גם לאוכלוסיה רחבה מאוד של מנהלים ועובדים, שחיים את מרבית שנותיהם הבוגרות בארגונים מסוגים שונים. למרות היצמדותו של פרופ' סמואל למודלים תיאורטיים ולממצאי מחקרים, הוא כותב את ספרו בשפה קולחת ולא כבדה. סמואל משלב דוגמאות רבות במגמה להמחיש את טיעוניו, אך חלק מהן, כמו החיבור בין פשיעה ארגונית ובין הרשעתו של השר הירשזון - טריוויאליות מדי. עצם בחירת הנושא והעלאתו על הכתב כספר קריאה ולימוד היא יוזמה מבורכת שיכולה לעורר עניין ותובנות בקרב אנשים רבים, שלא תמיד מודעים לסכנת המוות המרחפת על הארגונים שבתוכם הם פועלים.

אבי שחף הוא יועץ ארגוני ויו"ר האיגוד הארצי של היועצים הארגוניים בישראל (איפ"א)



''המשרד'' הישראלי. עוד ארגון לא מתפקד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו