בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עייפות

תגובות

עייפות

היא אמרה לי שאני עיף

ובכלל מי יודע אם אני

עיף או לא, רק אני יודע

ואני מבלבל איפה נמצאת

עיפותי, האם בשתי כוסות הקפה

שלא שתיתי הבקר או במלאי הכדורים

שלקחתי. מה פתאם? עיפותי נמצאת

בנשמתי, שם היא קבורה עמק עמק,

מחכה לצאת, לנקדת הזמן הנכונה

וכשהיא יוצאת, היא עושה שמות בכל

יקירי. עיפותי, נשמתי, אל תצאי,

השארי בנפשי, שם אזרק לך תה,

קפה, בלי סוף, כדורים, אתן לך, ואז

תגדלי ותשגשגי, אבל תשארי שמורה

בכספת לבי.

גוף מפוסל

ראיתיה לראשונה בחלון הראוה

אשה קטנה, יפה,

מעגלת מעט,

התאהבתי בה מיד.

רק דבר אחד העיב

היא היתה שם, ואני כאן,

פוצצתי את החלון בשתי

מכות אגרוף

לקחתיה, חבקתיה, נשקתיה,

היום כשאני יושב בכלא על פריצה,

דבר אחד מנחם אותי,

גופה המפסל של נערתי.

צואר קצר,

הוא צוארי,

אטיות פסיכומוטורית

פושטת בי,

המחלה מהדהדת,

כובשת,

רק דבר אחד עוזר לי

להתנחם בלילות החרף הקרים

בבת המין

של אשתי.

ציפור הלב

"מי לא פרסם אותך?"

היא שואלת ומיד יוצאת

להגנתי, הצפור הקטנה שבלב

שדואגת ששוב ושוב אבל

שוב ושוב אהיה במרכז

הענינים.

חלל עמק אני מרגיש בלב

כאשר כתב העת החליט לפרסם

את האויב מספר 1 שלי ולא

אותי. חלל שמעמיק עם הזמן

ואין תרופה לרפאו

רק כדור לבן עגל, עם

קצת צבעים מצבעי הקשת,

מעטר בעטורי היהודים,

רק הוא יוכל להוציאני

מברוך זה, וכדור זה

אינו בידי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו