אנטיתיזה ל"באב אל ואד"

תגובות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

במאמרה, "גם דלת אמות שלי אינן שלי" ("תרבות וספרות", 10.6), משרטטת סבינה מסג את דרך יצירתו של המשורר זרובבל גלעד ואומרת בין השאר כי שירתו "מבליטה תפישת עולם שיתופית, שאין בה שוביניזם לאומי".

נזכרתי בפזמון "יצאו בחורים", פזמון מובהק מאת זרובבל גלעד ומרק לברי, שבוצע בשעתו על ידי יפה ירקוני ומקהלת קול ציון לגולה. השיר מתאר יציאת בחורים - לא לפעולת תגמול, אלא לחריש הראשון. פתאום, פתאום בלב השדה (לא נפל קאסם); בלב השדה בניגון ואין קול מתמתחים בחורים ובסער מחול - ממש אנטיתיזה ל"באב אל ואד". הנה השיר:

יצאו, יצאו יצאו בחורים

יצאו בחורים לחריש הראשון

טלטלו מחרשות וענו בסאון

עטפה, עטפה, עטפה האדמה

עטפה אדמה אד מתוק וחמים

וילדים פזזו בעקבות התלמים

פתאום, פתאום, אחזו בחורים

פתאום, אחזו בחורים זה בזה

ערנים, לוהטים וגלויי חזה

פתאום, פתאום בלב השדה

בלב השדה בנגון ואין קול

מתמתחים בחורים ובסער מחול

יצאו, יצאו יצאו בחורים

דני בן-טובים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ