בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנטיתיזה ל"באב אל ואד"

תגובות

תגובות

במאמרה, "גם דלת אמות שלי אינן שלי" ("תרבות וספרות", 10.6), משרטטת סבינה מסג את דרך יצירתו של המשורר זרובבל גלעד ואומרת בין השאר כי שירתו "מבליטה תפישת עולם שיתופית, שאין בה שוביניזם לאומי".

נזכרתי בפזמון "יצאו בחורים", פזמון מובהק מאת זרובבל גלעד ומרק לברי, שבוצע בשעתו על ידי יפה ירקוני ומקהלת קול ציון לגולה. השיר מתאר יציאת בחורים - לא לפעולת תגמול, אלא לחריש הראשון. פתאום, פתאום בלב השדה (לא נפל קאסם); בלב השדה בניגון ואין קול מתמתחים בחורים ובסער מחול - ממש אנטיתיזה ל"באב אל ואד". הנה השיר:

יצאו, יצאו יצאו בחורים

יצאו בחורים לחריש הראשון

טלטלו מחרשות וענו בסאון

עטפה, עטפה, עטפה האדמה

עטפה אדמה אד מתוק וחמים

וילדים פזזו בעקבות התלמים

פתאום, פתאום, אחזו בחורים

פתאום, אחזו בחורים זה בזה

ערנים, לוהטים וגלויי חזה

פתאום, פתאום בלב השדה

בלב השדה בנגון ואין קול

מתמתחים בחורים ובסער מחול

יצאו, יצאו יצאו בחורים

דני בן-טובים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו