בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש שאלות ליהודה באואר: לדעת איך הם חיו

בחקר השואה נדחק עד כה מקומן של העיירות היהודיות הקטנות בפולין, שעוד לפני ההשמדה הנאצית נמחצו על ידי הכובש הרוסי. בספרו החדש פותח יהודה באואר צוהר אל עולמן של הקהילות האלה, ובוחן, בעיקר באמצעות עדויות, את חייהן ואת גורלן

תגובות

בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה חיו בין 30%-40% מהיהודים בעיירות קטנות. הקהילות האלה היו במשבר: רוב חבריהן התפרנסו בדוחק כבעלי מלאכה, רוכלים וחנוונים קטנים, ועוני, אבטלה ורעב היו מנת חלקם. אמנם תרבות היידיש עדיין טופחה לצד צמיחתן של תנועות נוער ציוניות כמו השומר הצעיר, אך האנטישמיות הלכה וגברה ויותר ויותר יהודים הסתגלו לתרבות הפולנית, הושפעו ממנה ואימצו את שפתה. זה לא הציל אותם מההשמדה שעמדה בפתח.

"המחקר על השואה במזרח אירופה מתמקד בעיקר בקהילות הגדולות ועד היום לא נכתב שום מחקר העוסק בעמידותן של העיירות היהודיות בפולין", מציין הפרופ' יהודה באואר, חוקר השואה וחתן פרס ישראל. ספרו "מות העיירה" (מאנגלית: עתליה זילבר, הוצאת יד ושם) הוא מחקר חלוצי העוסק בעיירות היהודיות שבפולין. הוא מציג את חיי הקהילות הקטנות האלה, את התמורות הכלכליות והחברתיות שעברו ואת קורותיהן בעת המלחמה. "ידוע לנו שהיהודים נרצחו", כותב באואר בספרו, "אני יודע שמתו. אני מבקש לדעת איך חיו".

מהם ההבדלים המרכזיים בין הקהילות הגדולות במזרח אירופה לקהילות הקטנות בפולין?

"בריכוזים הגדולים יכלו היהודים לפתח מגוון של תגובות למדיניות הרצח הנאצית, כי כמעט בכל הגטאות הגדולים עברו לפחות שנתיים מאז הכיבוש הגרמני ועד להשמדה הטוטלית. בעיירות במזרח פולין - כיום מערב בלארוס ומערב אוקראינה - היה תהליך ההשמדה מהיר בהרבה, מיוני 1941 עד סוף 1942 בדרך כלל. באזורים הבלארוסיים ישנם יערות-עד וביצות נרחבות, ומעט היהודים שהצליחו לשרוד את ההשמדה ניסו, ובחלקם אף הצליחו, להגיע אל פרטיזנים סובייטיים. וגם אם בחלקם התעמרו הפרטיזנים ואף רצחו בהם, מרביתם זכו לסיכוי כלשהו להישרדות".

עוד לפני הכיבוש הגרמני וההשמדה, הקהילות הקטנות התפוררו בגלל הכיבוש הרוסי. באיזה אופן?

"הסובייטים כבשו את האזורים האלה בספטמבר 1939 והרסו את האופי היהודי האוטונומי של העיירות מן היסוד. הם ביטלו את הקהילות, אסרו על פעילות חברתית ופוליטית שלא במסגרת קומוניסטית, הלאימו את החנויות, אילצו את בעלי המלאכה להיכנס לקואופרטיבים שבפיקוח השלטון, ביטלו את החינוך הציוני, הבונדאי והדתי היהודי, ועצרו והגלו לסיביר מאות אלפי יהודים".

מה היתה גישתם של השכנים הגויים כלפי היהודים באותם אזורים?

"היו הבדלים בין האזורים בעלי הרוב האוקראיני, שבהם היתה איבה רבה ליהודים, למקביליהם הבלארוסיים, שבהם היתה האנטישמיות יחסית מועטת. עם זאת, היו גם באזורים האוקראינים מצילים, וגבורתם בולטת על רקע האיבה הכללית. פולנים באזורים אלה נרדפו על ידי הלאומנים האוקראינים, והיו מקרי הצלה לא מעטים על ידי פולנים אלה, בעוד שבצפון הבלארוסי היו הפולנים בדרך כלל עוינים ליהודים, והיו מעט מקרי הצלה. מיעוטים אתניים ודתיים, כגון צ'כים, בפטיסטים (מנוניטים) וכת המאמינים הישנים בלטו בין המצילים. אבל רוב האוכלוסיה היתה מפוחדת, עוינת, או אדישה לגורל היהודים".

במחקרך אתה שם דגש על עדויות. מדוע?

"יש חשיבות גדולה לתיעוד אמין בן הזמן, אך קיים מחסור בחומרים דוקומנטריים אמינים, ואני תומך בגישה האומרת שעשר עדויות שלאחר המלחמה שנגבו בנפרד והתואמות זו את זו אמינות יותר מתעודה".

מכיוון שדור הניצולים הולך ונעלם, האם נגזר בכך גורלו של חקר השואה?

"איני חושב שיש בכך בעיה שאי אפשר לפתור. ביד ושם, במרכז לתיעוד שבעל פה בלוס אנג'לס, בארכיון פורטונוף באוניברסיטת ייל, ובעוד מקומות לא מעטים, יש עשרות אלפי עדויות מוקלטות, כתובות, ובווידיאו, ומחקרים עתידיים יוכלו להשתמש בהן. יש מיליוני תעודות ממקורות שונים, של יהודים ורודפיהם כאחד, שטרם נוצלו, וכל שנה מתפרסמים ספרים חשובים המסתמכים על מקורות כאלה. הקשר הבלתי אמצעי ייעלם, לדאבון הלב, אבל הזיכרון ההיסטורי יישאר".



תצלום: קובי גדעון / באובאו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו