בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סקטבורדים בחינם: זיכרונות מילדות פוליטית" מאת סעיד סיירפיזדיי | ילד המהפכה

הספר "סקטבורדים בחינם" מלמד כי אם ההורים הם מהפכנים פנאטיים, גם צאצאיהם נושמים את המהפכה ומשלמים את מחירה

תגובות

סקטבורדים בחינם: זיכרונות מילדות פוליטית

סעיד סיירפיזדיי. תירגמה מאנגלית: לאה ששקו. ספרית מעריב, 243 עמ', 89 שקלים

כותרת המשנה של הספר "סקטבורדים בחינם", מאת סעיד סיירפיזדיי, היא "זיכרונות מילדות פוליטית". הכותרת נשמעת אוקסימורונית מעט למי שחושב כמוני, שילדים הם יצורים א-פוליטיים וכולם כאחד שייכים למפלגה ששמה "מפלגת הילדים". הקריאה בספר העמידה אותי על טעותי. מתברר שגם עוברים בבטן יכולים להיות פוליטיים, בעל כורחם. ואם ההורים הם מהפכנים פנאטיים, גם צאצאיהם נושמים את המהפכה ומשלמים את מחירה. ולא חשוב מהי סיסמת המהפכה ומה צבעה.

הסופר סעיד סיירפיזדיי, יליד 1968, שילם, אבל גם ניצל. הוריו - אבא איראני בעל אזרחות אמריקאית ואמא יהודייה אמריקאית - חשבו להעניק לו את שמו של המהפכן הארגנטינאי צ'ה, אך ויתרו לו. נדמה לי שזה הוויתור היחיד שהילד סעיד זכה בו. ילד שעוד לפני שהגיח לאוויר העולם הועידו אותו הוריו להיות סוציאליסט בחברה צודקת ושוויונית. עם לידתו הוא גם קיבל את שם המשפחה האיראני - סיירפיזדיי, שם כמעט בלתי אפשרי שכדי לבטאו יש לפצלו להברות. לו היה שחקן, כפי שחלם להיות, בוודאי היה הסוכן שלו מאלצו לבחור שם קליט וזכיר.

והוא התעקש לשאת את השם, שכל כך התקשה לשאתו כילד, בימים של המהפכה האיראנית, ששיאה ב-1979, במשבר בני הערובה בשגרירות האמריקאית באיראן. "אימצתי לי אסטרטגיה חכמה. ולכל מי ששאל אותי (אם אני איראני) עניתי שאני פרסי. אף אחד, גם אני, לא ידע בדיוק מהי פרס והיכן היא נמצאת, אבל כולם נראו מרוצים מהתשובה".

סופרים מטפטפים את הביוגרפיה שלהם ביצירות. מסתתרים מאחורי דמויות בדויות, כותבים בגוף שלישי ומרחיקים את עדותם. סיירפיזדיי בחר כבר בספר הביכורים שלו לפרוק את משא הילדות הכבד. בגוף ראשון, בכנות ובאיפוק הביא לקוראיו את זהותו המורכבת. בהומור ובציניות סיפר על מערכת יחסים בין ילד להוריו השבויים באידיאולוגיה קנאית המטשטשת את האמהות, את האבהות ואת המסגרת המשפחתית. בשם השוויון מבטיחים לילד שהמהפכה האדומה תביא לו סקטבורדים. "לכולם יהיו סקטבורדים, כי הכל יהיה בחינם". והעתיד הסקטבורדאי אמנם מובטח, כמו המשיח, אך רחוק.

בשם אותו שוויון, שני האחים הבוגרים של סעיד נותרים בחזקת האב. והוא הקטן, בן תשעה חודשים, נותר עם אמו, החולמת להיות סופרת. לימים, כשגדל, הוא ניהל מונולוגים עם אביו הנפקד-נוכח. הוא עשה זאת בלילות, מול דמותו הנערצת בתמונה התלויה על הקיר, בעוד שחבריו מעדיפים את הפוסטר של ג'ון טרבולטה.

האם המחמירה אסרה על בנה לתלוש ענב אחד מאשכול הענבים, כי חרם של מפלגה שנועד להוזיל מחירים הוא חרם שאינו בר הפרה. לימים האם קשת היום, שהצנע והעוני הם מהותיים בתפישת עולמה, לא היססה לצרף את בנה לטיול נוער שמארגנת המפלגה לקובה, "שיוכל לראות את הסוציאליזם ממקור ראשון". הבן לא רצה טיול ולא רצה קובה. הוא רצה קצת אבא וקצת אמא, ואם אפשר גם קצת ענבים.

בספר ביכורים זה נוגע הסופר במציאות פצועה, שהדמיון ממלא בה תפקיד משמעותי. הוא משחזר באומץ פיסה אחר פיסה בתצרף של ילדותו ועושה זאת בלי להביט אחורה בזעם. מבט אמיץ וישיר זה הוא סוד קסמו של הספר וגדולתו של הסופר. אין בו כעס, הוא לא מציג עצמו כקורבן של הוויה או של תודעה. ואם יש כעס, הוא מצטבר דווקא בבטנם של הקוראים, למשל בבטני.

לא יכולתי שלא לכעוס על האם המארחת בביתה הקטן סטודנט מהפכן (חובה מפלגתית) וכשהיא נאלצת להתייצב לאספה בהולה של המפלגה היא מפקירה את סעיד בן הארבע בידי הסטודנט-האורח, שכלל אינו רק מהפכן; ואילו האב, מהפכן שעיסוקו מתמטיקה, בפגישותיו הנדירות והחטופות עם בנו, מגלה עניין אך ורק ב"התפתחותו האידיאולוגית", כי השאר באמת אינו חשוב. הוא משבח את סעיד שהצליח להגיע למקום הראשון בהחתמת 15 מנויים חדשים לעיתון "המיליטנט". בהזדמנות אחרת, כשהבן מתחנן בחלומותיו למתנת יום הולדת, האב המתמודד לנשיאות באיראן שולח לו מתנה משם - עלון המופץ לקהל הרחב. "בכל זאת הרגשתי שזהו סוג של הכרה ואישור ליום ההולדת שלי - אם לא מתנה, לפחות סיבה מוצקה לכך שאין מתנה".

לאורך הספר הילד מצטייר כ"ילד של מפלגה" ולא כילד של אבא ואמא. הוא חוזר וקורא במכתב נדיר מאביו ומשתף את הקוראים: "היתה לי תחושה שאני קורא מכתב שנכתב למישהו אחר, מישהו אחר שדומה לי במעומעם, אבל לא היה אני". ה"אני" הזה לא נהפך ל"אנחנו", אלא נעשה סופר, שלא סיפר את ילדותו במקהלת קולות, אלא כסולן.

When Skateboards Will Be Free \ Said Sayrafiezdeh

שלומית כהן-אסיף היא סופרת ילדים, זוכת פרס ביאליק לשנת 2010



סעיד סיירפיזדיי. בסוף ויתרו על צ'ה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו