בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקצרה: לחלום באנגלית, ג'ירפה לא עפה ופרידה מבבל

תגובות

לחלום באנגלית

לורה פיצג'רלד. מאנגלית: דפנה לוי. ספרית מעריב, 387 עמ', 96 שקלים.

שוב מספרת לנו לורה פיצג'רלד את סיפורה של טאמילה סורוש, שהגיעה מטהראן כדי לבקר את אחותה מרים באריזונה, וגם כדי למצוא לעצמה חתן בתוך שלושה חודשים כדי שלא תיאלץ לשוב לאיראן. ספרה הקודם, "רעלה של ורדים", הסתיים בנישואיה עם אייק הנסון, לאחר שורה של ניסיונות שידוך כושלים. הספר "לחלום באנגלית" עוסק במאבקים המלווים את בני הזוג על רקע ניסיונותיה של סורוש לקבל אשרת תושבות בארה"ב. אמו של הנסון מתנגדת לנישואים ופועלת במגוון דרכים שלא היו מביישות מאפיונר בממדים בינוניים כדי לסכל אותם, ואליה מצטרף אחד המחזרים שסורוש דחתה. סורוש היא אישיות מניפולטיבית בסדר גודל של רות המואבייה, אבל היא הצליחה, הודות לקסמיה, לשכנע את הנסון להתחתן ובזה בדיוק היא מנסה לשכנע את פקיד ההגירה. האם תצליח? פיצג'רלד מנסה ליצור מתח מצטבר סביב השאלה הזאת וגם מצליחה, בעיקר לקראת סופו של הספר, אבל בחלקיו הראשונים הוא נראה יותר כמו דיון בסוגיות מחיי הנישואים ששזור בעצות כיצד להרוג את חמותך ברכות ולהישאר בחיים, ובעיקר, כמו ניסיון למצות עוד משהו מהצלחתו של "רעלה של ורדים".

ג'ירפה לא עפה

רינה פרנק מיטרני. הוצאת כנרת, 236 עמ', 89 שקלים

איוולת, מציצנות, אקסהיביציוניזם, עילגות ופטפטנות חסרת מעצורים ובעיקר נטולת עריכה הן החוויות המפרנסות את "ג'ירפה לא עפה" והן שצפויות למי שיקרא אותו. המספר, נועם, הוא צעיר שיצא מהארון ודמותו עונה לכל סטריאוטיפ הומואי אפשרי: הוא יפה ורגיש אך גם נוהג בהפקרות מינית. הוא תלמיד בבית הספר לעיצוב פנים שאותו מנהלות מיקה וגאיה, בנות חמישים בערך. הראשונה כמעט שלא נוכחת בספר, אולי מכיוון שהיא קצת יותר נורמלית משותפתה, ולכתוב על אנשים נורמליים זה קשה ובעיקר אינו מעניינו של ספר זה. גאיה, לעומת זאת, נישאה ארבע פעמים לשלושה גברים, והיום היא גרושה, קרייריסטית ומעליבה את כל מי שאפשר. בניסיון לעצב דמות מטביעה אותה המחברת באוסף גסויות שלא היה מבייש פיראט ובתיאורים קולניים של הפרשות גופניות, וזאת לצד העובדה שהטעם הרע שבו הוא כתוב, במסכה של שיר הלל לנשיות אלטרנטיבית, אינו פוסח על שום פרט באידיאל הנשי של אחרון השוביניסטים. כל זה טובל בפילוסופיה מבית מדרשו של נסים אמון, אולי בגלל השאיפה ששואפת הגיבורה להגיע בסופו של דבר לשלווה ולנחלה (כך במקור).

פרידה מבבל

דוידי רוזנפלד. הוצאת כתר ועברית, 251 עמ', 92 שקל.

אף על פי שבשליש האחרון של המותחן הזה הסתובבתי בתחושת העליונות של מי שניחש את הסוף, שמחתי לגלות שהתבדיתי. ארז בראון מעיד על עצמו שהוא הנקלה בין החוקרים הפרטיים בתל אביב, ועוסק בדרך כלל בתיעוד מעשי בגידה של זוגות נשואים. לכן, כשהזוג רובינשטיין, יהודים חרדיים, מבקשים ממנו לאתר את לאה בתם שנעלמה לפני שלוש שנים, הוא אומר להם שאין לו שום ניסיון בתחום ומנסה להשתחרר מהמשימה. אלא שהתעקשותם לא מותירה לו הרבה ברירות, והוא יוצא בעקבות הבת. הוא מחפש אותה בדירה השכורה שבה גרה בבית שמש, ואחר כך בדירות שכורות בתל אביב וגם באוניברסיטה, ומגלה על אודותיה אמיתות קשות ומכאיבות וגם את הסיבות שגרמו לה לעזוב את הבית ולברוח למחוזות אפלים. דוידי רוזנפלד מפלרטט עם כתיבתו של הרלן קובן בהמון דרכים: בדומה למיירון בוליטר, בלשו של קובן, גם בראון יושב במשרד מוזנח, יש לו מזכירה נאמנה וכמה בני ברית שמקיפים אותו, והוא לוקח את עצמו בערבון מאוד מוגבל ובהרבה הומור. זה ספר מרתק שסופו מפתיע מאוד והוא מעורר סקרנות לגבי כתיבתו של רוזנפלד בעתיד, כשיתגבר על כמה מחלות ילדות קלות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו