בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הפרדס של רג'ינה" מאת דביר צור | זריחתה של השקיעה

לכאורה הרומן "הפרדס של רג'ינה" גדוש בנוסטלגיה, אולם דביר צור הופך אותה על פיה

תגובות

הפרדס של רג'ינה

דביר צור. הוצאת בבל, 223 עמ', 88 שקלים

יותר מ-20 שנה מאז שנעלם בנה, מנשי, יושבת רג'ינה מועלם בערוב ימיה ומעלה באוב את שנות ילדותה על גדות נהר החידקל ותקופת בגרותה בארץ. אלה הם זיכרונות המורכבים בעיקר מתיאורי אווירה ורגשות, המשמשים הד לעלילה המרכזית המתרחשת בבית האבות שהיא גרה בו.

על פניו, "הפרדס של רג'ינה", הרומן השני של דביר צור, עוסק בזיקנה, שעל פרטיה הקטנים מתעכב צור, ומלווה את הקוראים אל מצב קיומי בלתי נסבל של כאב והתנוונות ולא חוסך מהם אפילו הצצה אל גיהנום מחלקת התשושים והסיעודיים, הנקראת בפשטות בפי הדיירים - "הקומה התחתונה". ייתכן כי צור שאב השראה מסוימת מרומן אחר על זיקנה, "בדרך אל החתולים", אך הרומן של צור, בניגוד לזה של יהושע קנז, נותר נעים לקריאה לאורך כל הדרך, וכמעט בשום מקום אינו מעז לפצוע את לב הקוראים כפי שעושה קנז. סיבה אפשרית לכך היא שלמרות העיסוק הנרחב בבוגדנות הגוף ובהשלכות ההתמודדות עם הכאב והמוות, צור שופך קיתונות של נחמה על גיבוריו (כל מבוכה עוברת סובלימציה והופכת לחמלה גדולה) ומשתמש בשפה מלטפת, מתפנקת כמעט ומתענגת על נעימותה, המספקת לקוראים מין מעטה הגנה רך וחמים. זו הסיבה שלמרות (ואולי בגלל) שנעים לקרוא אותו, לוקח קצת זמן עד ש"הפרדס של רג'ינה" מתחיל להמריא. אבל הוא אכן ממריא בשלב מסוים ומתגלה כרומן מורכב ועדין, שיותר מעיסוקו במוות מתעניין באמנות החיים.

הבעיה העומדת במרכז סיפורה של רג'ינה אינה הכאב, שדווקא מצטייר לעתים כדבר חיובי, בין אם משום שהוא משכיח כאב אחר ובין בשל היותו סימן חיים להיתלות ולהתנחם בו. מה שמכביד על רג'ינה באמת זו השגרה, המתגלה כהמתנה אינסופית וכבדידות מצמיתה. זוהי שגרה מאלחשת המפתה ללא הרף להתכנס לחוסר מעשה, מעין תרגול אחרון לפני המוות.

הרומן של צור אינו מציע פתרון חד משמעי ופשטני למצב זה, אלא דרכי התמודדות שונות שהן מעין מסע של היזכרות ושיכחה. מצד אחד, הוא מעמיד גישה שלפיה השיכחה היא פוטנציאל ללידה מחודשת. זו, ככל הנראה, גישתו של מנשי, הבן האובד ש"מסתובב רחוק ממנה, מספר לעצמו שאין לו עבר"; וכך גם מצהיר אלפרד, רומנטיקן חסר תקנה המאוהב ברג'ינה בבית האבות: "נולדתי מחדש אחרי שנפלתי לחידלון". אלפרד, המציג את עצמו כדון ז'ואן שלכד ברשתו אפילו את מרלן דיטריך כשפעל כסוכן חשאי באיטליה, אוסף את ציוד הריגול שלו (כולל מדריך הישרדות ועט "שכותב אפילו הפוך ועל הירח") ויוצא למשימת החיפוש אחר בנה של רג'ינה. גם אם לעתים הקריצה של צור לקוראים מאחורי גבו של אלפרד היא מאומצת מדי ומקנה לדמות ממד אינפנטילי יתר על המידה, אלפרד נותר עדיין הדמות המעניינת ברומן לצד רג'ינה. לא כל כך בשל סיפוריו הילדותיים אלא בעיקר בשל פעולת החיפוש שלו אחר מנשי והשפעתו על רג'ינה.

לעומת אלפרד, לרג'ינה השיכחה היא סוג של מוות, והזיכרון הוא ירושה שחייבים להעביר הלאה לפני שיעלם או ישתנה. היא משתוקקת להיפגש שוב עם בנה ולספר לו את עברה, אך עדיין נותרת מפוכחת ומעשית בכל מה שקשור לחיפושים אחריו. היא מבינה ש"אלפרד שלה מסתובב ברגעים אלה ממש ומחפש אחרי מישהו שגם אם יימצא, ספק אם ירצה להצטרף אליו. ואם יצטרף, האם יוכל להושיע אותה?" ובהמשך אף מבקשת מאלפרד וחבריו שלא ימשיכו "עם ההזיה החדשה שממלאת את חייהם: אם אין להם מה לעשות בזמנם המיותר, שילכו לחפש את העבר של עצמם".

גם אם שתי הגישות הללו אינן חדשניות וראינו אותן כבר בסרטים ורומנים שעוסקים בזיכרון, צור מצליח להגיש אותן בדרך רעננה ומורכבת. בחלק מהרומן הן אף אינן מוצגות כגישות מנוגדות, אלא דווקא משלימות זו את זו, בייחוד כשאלפרד מאמץ את גישתה של רג'ינה, ומבעד לכל בדיותיו מזדקר זיכרון אחד אמיתי וכאוב, ולהיפך, בקטעים שבהם רג'ינה עושה בעצמה שימוש בגוזמאות קטנות.

לכאורה הרומן הזה גדוש בנוסטלגיה, אולם דביר צור הופך אותה על פיה. במקום שקיעה אסקפיסטית וסכרינית בעבר, מעשה ההיזכרות מתגלה כאן דווקא כעבודת ההווה ויצירת מארג תקוות לעתיד. ההיזכרות, בין אם היא סילוף או אמת, מצליחה לדרבן את הדמויות לצאת לפעולה ולצקת בחייהן משמעות (גם כשמטרת החיפוש אחר מנשי חשובה בהרבה ממציאתו בפועל); ולא פחות חשוב, היא מקרבת בין הדמויות וממוססת את הבדידות.



ילד קופץ לחידקל. זיכרון נעים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו