בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרים, אחרי שישים שנה

בפעם הראשונה שקראתי ב"מרים", בנעורי, גיליתי עולם יהודי יצרי ומטורף. עכשיו, כעבור שישה עשורים, הופתעתי מחדש לגלות יצירה מודרניסטית, המבשרת את מות הריאליזם והעולם הישן שתואר באמצעותו

תגובות

מרים - רומאן מחיי שתי עיירות, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, הערות ואחרית דבר אבנר הולצמן, הספריה קטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה / כנרת, זמורה-ביתן, 2011, 253 עמודים

את הרומאן "מרים" מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי קראתי לראשונה כשהייתי בת ארבע-עשרה. קראתי אותו בנשימה אחת והוא הותיר אותי המומה. התגלה לי עולם יהודי לא מוכר, יצרי ומטורף, שלא יכולתי לנחש את דבר קיומו. קראתי את "מרים" בשנית בשנות העשרים לחיי, במסגרת הלימודים בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, בד בבד עם סיפורים קצרים מפרי עטו של ברדיצ'בסקי. הפעם היו אלה דווקא הסיפורים הקצרים שעשו עלי רושם עז. עכשיו קראתי בשלישית את "מרים", עם הערות פרשניות מתבקשות, אחרי שלא מכבר עשיתי ניסיון כושל לקרוא שוב את אחד הסיפורים ההם.

השאלה הראשונה שהטרידה אותי בתום הקריאה היתה, איך קראתי את הרומאן הזה בלי שום קושי לפני שישים שנה, והיום בהחלט נעזרתי בהערות הפרשניות. המסקנה הראשונה שלי מן הקריאה היתה אפוא שהתחזית בדבר התפצלות השפה העברית לשתי לשונות - מדוברת וספרותית, כמו בערבית - התגשמה מזמן. גם לפני שישים שנה היו מלים שאת פירושן לא ידעתי, אבל הדבר לא הפריע לקריאה ולא עיכב אותה, גם לא סגנון הכתיבה, שכיום הוא זר כל כך. המסקנה השנייה והמצערת היתה שאיבדנו את מסורותינו ומורשתנו, ואובדן התרבות שעם ישראל שימר מאות בשנים בגולה, מעמיד סימני שאלה כבדים בכל מה שנוגע לעתידנו.

המסקנה השלישית שלי בעקבות הקריאה המחודשת ב"מרים" היתה שברדיצ'בסקי הוא סופר מודרניסט מכל בחינה כמעט, ועם זאת עדיין נעוץ בז'אנר של הרומנטיקה בספרות. הסתירה הזאת עושה את הספר מרתק כל כך ומעניקה לו נופך מיוחד.

על "מרים" כתבו חוקרים, מבקרי ספרות וגם סופרים, שנדהמו כמוני מרומאן בלתי שיגרתי זה. הוא עורר מחלוקות בגין מבנהו המוזר והפגום כביכול: עלילה מפורקת, שנרקמת בלא עקביות סביב דמות לא ברורה; עלילה מלאת סטיות ומרובת סיפורים קצרים על גורלות נפתלים של נשים וגברים, ולא רומאן התפתחות של דמות. ראו בו רומאן פגום, המתפרק למעשיות על דמויות צדדיות, שגיבורתו החידתית צצה ונעלמת לאורכו בלא שחלה בה כביכול שום התפתחות.

"מרים" חושף את הצד האפל של החיים היהודיים בעיירה. הדימוי של חברה מוסרית, ישרת דרך והליכות, חברה ששואפת לטוהר ולצניעות וכיוצא באלה, מתברר כנאיבי ושקרי. ברומאן מתוארת חברה רוויית יצרים, חטאים, תשוקות, שארוס וטנטוס רחשו בה בלי הרף מתחת לפני השטח של מה שנראה כחיים נורמטיביים. כנערה הבנתי בעזרת "מרים" שהאמת היא לא מה שנראה לעין, והחברה (הדתית) שאני חיה בקרבה אינה שונה מזו המתוארת על ידי ברדיצ'בסקי. הצביעות שנחשפה ברומאן הזה הקלה עלי את הדרך החוצה.

עתה, משקראתיו שוב, אני רואה את "מרים" כרומאן המודרני הראשון בשפה העברית, רומאן המבשר את מות הריאליזם, אבל מבקש להנציח עולם גווע של החיים היהודיים במזרח אירופה, שאיפה שדווקא מחויבת למסורת הריאליסטית. בפגימה ובחוסר הבהירות של דמות הגיבורה נעוצה ההבנה המודרנית שהזולת לעולם לא יהיה מובן עד תום, ושאלת משמעותם של החיים היא שאלת הבל, שאין הספרות מתיימרת לענות עליה. "מרים" הוא במובן הז'אנרי גם הרומאן הרומנטי האחרון בספרות העברית, ומבחינה זו יש בו סתירה פנימית, שגם היא מסימני המודרניזם.

המחלוקות על היותו של "מרים" פגום, והתירוצים לכך, נעוצים קודם כל בתפישה שהלבישו על הרומאן שלא בצדק. ציפו ממנו להיות רומאן התפתחות. על פי המתווה לרומאן, שצירף לספר אבנר הולצמן - חוקר ברדיצ'בסקי מסור, הראוי לכל שבח - אכן ציפה ברדיצ'בסקי מעצמו לכתוב רומאן חניכה או רומאן התפתחות. אבל הוא, שידע שימיו ספורים, זנח את המתווה, כדי להעמיד, דרך הגיבורה שלו מרים, אנדרטה ליהדות שלמה, שהוא השכיל להבין שעולה עליה הכורת. חברה על מסורותיה, מנהגיה, הליכותיה, מעמדותיה השונים, שכבות האוכלוסין שלה, על המקצועות השונים וכיוצא באלה. והוא אכן רקם תמונה מרהיבה בעושרה ובחיוניותה, אף על פי שניכרים כבר פרפורי הגסיסה שלה.

ברדיצ'בסקי גם מתבלט ברומאן כאחד הפמיניסטים הראשונים בספרות העברית, ובמובן זה כיורשו של יל"ג: "אשה עבריה מי ידע חייך, בחושך באת ובחושך תלכי". ב"ספר שני", פרק טו, סוטה המחבר מן העלילה ומלמד את הקורא פרק על מסורת הלימוד של ילד עברי: "נער עברי כי יבוא אל החדר ולמד לקרוא, והתחיל בהבנת המלים של הברכות ותורת כוהנים. אחר זה מביאים אותו לפתחי בראשית". כל התהליך מתואר בפירוט, אבל בסוף הפרק הקצר הזה, שלקורא לא מובן לשם מה נזקק לו הסופר בפרטנות כזאת, באה פיסקה קצרה: "אבל לנערות ישראל כל המון החיים הללו, בספר ובמעשה, כספר החתום להן (...) פטורות הן מלימוד התורה, מרוב המצוות ומן התפילות; והמעט שנתון יינתן להן הוא אך כיין שפג טעמו".

אחרי הסטייה הארוכה והפרטנית הזאת שב המחבר אל מרים, שאותה דווקא לימד אביה קצת עברית וקצת תנ"ך. אף שהיתה ילדה בת עשר, "וליופיה איזה נועם ורוך", היא שומעת יום אחד את הסיפור על הבחור המשכיל ש"איבד את עצמו לדעת באין תקווה; והקהל בלדינה לא הבין פירוש הדבר". מרים ביקשה לקבל הסבר על ההתאבדות (ויש ברומאן הרבה התאבדויות), אבל לא היה לה את מי לשאול.

בניגוד לאלה, הסבורים שמרים היא דמות לא מפותחת מבחינה ספרותית, אני סבורה שמרים היא דמות טראגית מלאה ועגולה, ושברדיצ'בסקי השכיל לבנות אותה מרמזים דקים ומקורים ורסיסים, כפי שבנה את כל הרומאן. מרים היא דמות טראגית כי אינה מסוגלת להגשים את הפוטנציאל שלה, ואינה מסוגלת למצוא בסביבתה אפשרות של אהבה. אמנם אהבו אותה, אבל היא עצמה לא חוותה את חוויית האהבה וכך נותר חלל בנשמתה. מרים אינה מוצאת את מקומה בעולם שנקלעה אליו, ומתוך ויתור כואב היא מחליטה על גורלה. היא קרועה בין עולמות - העולם הישן, המסורתי, שמתגשם בדמות אביה ירא השמים אך העסוק בחשבונותיו ודועך לאט, ובין אמה, האשה היצרית שהחיים רימו אותה והיא עסוקה רק בעצמה וביפי מראיה. לשניהם אין הרבה עניין בבת היחידה שלהם, ההולכת לאיבוד בין שני עולמות המגלמים ערכים מנוגדים.

הרומאן נע בין שתי עיירות דמיוניות, כביכול, שברדיצ'בסקי הכיר היטב מניסיון חייו, שברקען חסידים ומשכילים, ציונים ומתנגדים והכל משמש בהן בערבוביה תזזיתית, המונעת מכוח האנרגיה האירוטית השולטת בכל.

על "מרים" ועל יצירת ברדיצ'בסקי כתבו הרבה, ניהלו הרבה ויכוחים, הושמעו הרבה פרשנויות ודעות. לא באתי לחדש דבר, רק להסב את תשומת הלב אל הרומאן המופלא הזה, ולספר לקוראים שאחרי שישים שנות קריאה, לא איבד "מרים" מקסמו. הוא שב והסעיר אותי והפעם גרם לי להכריז: ברדיצ'סקי סופר גאון היה.

כמו תמיד עשה כאן אבנר הולצמן מלאכה למופת הן בהערות והן באחרית הדבר היפה והבהירה שלו המאפשרות לקורא בן זמננו לקרוא את הרומאן החשוב הזה.



מ'י ברדיצ'בסקי. אחד הפמיניסטים הראשונים בספרות העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו