בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו חדל רעש העולם

אחרי שנים, שבהן כמו חצב טוביה ריבנר את שירו באבן, היו עכשיו החתום והמוצק לנביעה טבעית ובוטחת החותרת אל הבהיר והפשוט

תגובות

שירים סותרים, מאת טוביה ריבנר, הוצאת אבן חושן, 2011, 80 עמודים

בעשור התשיעי לחייו, בדומה לייטס המאוחר, וכאשר רבים מבני דורו כבר אמרו את אשר היה להם לומר, זוכה שירתו של טוביה ריבנר לתנופה ולבהירות חדשות, למיומנות ולשכלול חדשים.

דבר-מה חרישי ועמוק מתרחש בשירה הזאת: כמו פלג תת-קרקעי נסתר, שזרימתו לא הופרעה מעולם, ויותר מאשר בספריו הקודמים, מתגלים עתה שיריו החדשים בבשלותם, בלשונם החסכונית והחפה מכל קישוט ומליצה.

אלה שירים שיש בהם, בראש וראשונה, צניעות, ניקיון-דעת, כמעט פרישות. המבט של ריבנר היה לחמור ולמנופה יותר עם השנים; העין יודעת עכשיו לצלם מצב סטטי על האימה ועל השמחה שבו. פרטים, שאפשר נעלמו ממנה בעבר, נחשפים ומוארים עתה באור, העשוי פעמים להיות גם אכזרי.

"להתפלל לאלוהים ולא להאמין בו", רשם פעם, בכתב-ידו המיקרוסקופי, עגנון הצעיר. משהו מעין זה יש גם בעמידה הסטואית של טוביה ריבנר אל מול העולם, אל מול הפלצות והזוועה של המאה העשרים, נוכח האסון הפרטי והכללי.

דומה כי אחרי שנים, שבהן כמו חצב ריבנר את שירו באבן (הם לא נענו לו תמיד), היו עכשיו החתום והמוצק לנביעה טבעית ובוטחת החותרת אל הבהיר והפשוט. הקושי, ה"חומר האפל", שלא תמיד נמצאו לו המלים הנכונות, ואשר הופיע לא אחת כפקעת סבוכה, כמעין מחסום בפני הרצף השירי, נחלץ עתה, בעיתוי ובדרך המיוחדים לו, מהרמטיות מסוימת שאיפיינה אותו בעבר ופילס לעצמו דרך אל שפת הדיבור הישיר, אל הגלוי והקומוניקטיבי.

את חיינו עיצבו, לא פחות מאשר תמורות והתרחשויות אישיות, האנשים שאהבנו. אצל ריבנר בא הדבר לידי ביטוי בכמה מן היפים בשיריו. "הרע מודע לטוב, אך אין הטוב מודע לרע". או: "הרע הוא מה שמסיח את הדעת". דברים אלה, המופיעים במחברת השלישית שביומני "מחברות האוקטבו" של קפקא (תרגום שמעון זנדבנק, עם עובד ,1998, עמ' 42), ניתן להסב בשינוי קל על אישיותו ועל דרכו של ריבנר בשירה. כמעט אין לך דבר שיסיח את דעתו כאשר הוא בא לכתוב על היקרים ועל האהובים עליו, או, לחילופין, על "שני דוכיפתים, עומדים בלי ניע על הדשא, ומתכוננים לקרב על האהובה" ("חלון מלא ציוצים", עמ' 7).

הגם שהוא מודע (איך לא?) לנוכחות הרע בעולם, אין הוא מניח לו ולגרעין הקשה בחייו להאפיל על הטוב, להטות את משפטו עליו או לערער על עצם הקיום האנושי. שבע-ימים, כשהוא צועד עכשיו אל שנתו ה-88, הוא יודע לכתוב:

אחרי כל מה שהיה

אם אתה עוד מסוגל לשמוע את השחרור

את העפרוני המצייץ השכם בבוקר והבולבול והצופית,

אל תתמה ששמחה היא לראות עננים נישאים ברוח

לשתות את קפה הבוקר, לדעת לבצע את כל צורכי הגוף

ללכת בשבילים בלי מקל

ולראות את הצבעים לוהטים אחרי השקיעה.

בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכל

ואיש אינו יכול לדעת מתי והיכן

תכניע אותו השמחה. ("תמיהה", עמ' 8)

פרספקטיבה זו מאפשרת לו התבוננות ובחינה מעמיקות, מכל מקום מפוכחות יותר, בסובב אותו. באמצעותן, אך גם בעידוד אם כל המוזות, אלת הזיכרון מנמוזינה, בשלה שירתו עד כי ביכולתה להתפרש עכשיו על פני יריעה רחבה של מאורעות היסטוריים, דמויות, ערים, מוזיאונים ויצירות אמנות, כפי שלא עלה בידה בעבר.

בשיר היפה על שארדן למשל, ולאחר ביקור מאוחר ב"נשיונל גלרי" בלונדון, הוא כותב:

כמעט פסחתי על התמונה הזאת, שלחלוטין

איננה מבליטה עצמה, לא מכריזה על טיב ערכה. עכשו חדל רעש העולם.

לא עוד רדוף לבי, נפשי לא מאווה דבר.

אני מביט בה ומביט בה, אם עדיין אני מביט (עמ' 18).

בדור השלילה הפוסט-מודרניסטי, להיות ספקן ומאמין בעת ובעונה אחת הווה אומר להיות ניצב על מדרגה גבוהה של תובנה שירית. מכאן, אולי, שמו של הספר, "שירים סותרים": שירים שלמדו לחיות זה עם זה בכפיפה אחת חרף השוני והיריבות ביניהם.

ויותר מכל יש בשירה הזאת מחוכמת הפשטות. קולו של טוביה ריבנר הוא קול מקורי לא שכיח בשירתנו, שלאחרונה, כך נדמה, החלה מאבדת משהו מאנושיותה.

עכשיו נדם, ולו אך לרגע, שאון הימים, שאון הזמן והעולם. נחזור ונאמר אפוא עם המשורר:

בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכל

ואיש אינו יכול לדעת מתי והיכן

תכניע אותו השמחה.



טוביה ריבנר. עוד שומע את השחרור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו