בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע | ואז פותחת האדמה את פיה ובולעת את המערערים על ההייררכיה

פרשת "קרח"

תגובות

בפרק החמישי של מסכת אבות נמנית שורה של פרטים שנבראו "בערב שבת בין השמשות", פרטים פלאיים כמו הקשת בענן, מטהו של משה ופי האתון. כולם לא היו יכולים להיברא בששת ימי הבריאה, ולכן השאיר אותם הקב"ה לרגע האחרון.

הפריט הראשון שברשימה הזאת הוא "פי הארץ". "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א): הארץ היא אחת משני הנבראים הראשונים, מסגרתה של הבריאה התוחמת אותה מלמטה. גוף עצום ודומם, מצע לכל מה שייברא אחריו. אך לפי המשנה במסכת אבות נשתל בה כבר אז, רגע לפני כניסת השבת הראשונה, פוטנציאל המתממש רק בפרשת השבוע שלנו. הארץ קיבלה את פיה. באחת הפכה הארץ מגוף דומם למפלצת רדומה העשויה לפעור את פיה על פי מצוות בוראה ולבלוע את מה שעומד עליה. פוטנציאל דמוני זה לא בא לידי ביטוי מעולם, עד לפרשת השבוע שלנו. לא כאשר חטאו אדם וחוה, לא כאשר ביקש הקב"ה למחות את המין האנושי בפרשת נח, ואפילו לא כשביקש להרוג את אויבו המוצהר פרעה בספר שמות.

טענתם של קרח ועדתו היא טענה חריפה. "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם: רב לכם, כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה?" (טז, ג). קרח ועדתו אינם מבקרים את הנהגתם של משה ואהרן, אלא את מוסד המנהיגות ההייררכי כולו. למען האמת מתפרץ קרח לדלת פתוחה. כבר לפני שתי פרשות הקדים משה ופנה אל הקב"ה בתלונה על מקומו במבנה ההייררכי. "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני" (יא, יד). משה מאס במקומו היחיד בפסגת הפירמידה ההייררכית וכתוצאה מכך הכשיר הקב"ה שבעים איש נוספים שיוכלו להתנבא לצדו.

כלומר, הידיעה ש"כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" אינה זרה למשה, והוא עצמו חושב כך ברמה מסוימת. טענתו של קרח כמו התבשלה היטב אצל בני ישראל - החל בפרשת המתאוננים, דרך פרשת השליו והאשה הכושית וכלה בפרשת המרגלים - ועתה עלתה על פני השטח. אך נקודת ההבשלה המדויקת של הטענה מתגלה דווקא בניסוחם החריף של דתן ואבירם, שותפיו של קרח למרד. "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר" (טז, יב-יג). על פי תיאורם של דתן ואבירם, משה העלה אותם מ"ארץ זבת חלב ודבש", כלומר - מצרים, כדי להמיתם במדבר.

הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מופיע פעמים רבות בתורה, ובכולן הוא מתאר את הארץ המובטחת. הפעם הראשונה שבה נקראת הארץ כך היא במעמד הסנה, כאשר הקב"ה מספר למשה, "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ז-ח). "הארץ ההוא", היא ארץ מצרים, מונגדת אל "ארץ זבת חלב ודבש" היא ארץ ישראל, מרחב שמבחינתו של משה הוא מרחב מיתולוגי מדומיין. החלב והדבש אינם תנובה חקלאית אלא תוצרים מן החי ולכן הדימוי הנוצר היא של ארץ שהיא מעין אורגניזם חי המניב חלב ודבש, אורגניזם עצום, נשי-אימהי. יצור המגלם (או מוטב - מגלמת) הן את המקור בו נוצרו בני ישראל והן את תמצית שאיפותיהם לעתיד.

בפרשת השבוע שעברה, כאשר הגיעו המרגלים ובפיהם ובידיהם עדות ממשית על ארץ כנען, התנגשה התמונה המיתולוגית שבלבם של בני ישראל עם המידע הקונקרטי, והתוצאה היתה הקטסטרופה הקרויה "חטא המרגלים". קטסטרופה זו היתה מורכבת משלושה שלבים. בשלב הראשון, כאשר קורסת פנטסיית ארץ ישראל שבלבם מבקשים האנשים למות, זהו ביטוי לקריסה של המרחב הפנימי שנשאו עמם מארץ מצרים. בשלב השני הם מעלים את האפשרות לשוב למצרים, אפשרות זו היא התוצאה הישירה של איפוס נקודת היעד. אם אין יעד ממילא הארץ היחידה הקיימת בשביל בני ישראל היא נקודת המוצא, מצרים, ואם כך המסע רק מרחיק אותם מנקודה זו. ממילא מובן שההנהגה המובילה אותם במסע חסר תקווה זה היא הנהגה שגויה, והשלב השלישי הוא נטישת ההנהגה וניסיון ליזום תנועה עממית, "מלמטה", כדי לשוב אל נקודת ההתחלה.

טענתם של דתן ואבירם בפרשת השבוע שלנו היא העתק מדויק של תגובת העם לדבריהם של המרגלים. הארץ בה"א הידיעה, ארץ זבת חלב ודבש, הארץ המיתולוגית, האימהית, משאת הנפש, היא ארץ מצרים ולכן מטרת המסע בכיוונו הנוכחי היא "למות במדבר" וממילא ההנהגה איננה רלבנטית ואין לשמוע למנהיג. קריסת משמעותם של המרחבים מובילה לקריסת ההייררכיה.

ספר במדבר הוא ספר הדרך, ספר האקס-טריטוריה. התמודדותם של בני ישראל עם מרחב המדבר הריק היא בעזרת סימון של נקודת היציאה ונקודת הסיום כקואורדינטות קבועות. המחנה נע ממצרים לארץ ישראל דרך הישימון, אך בהיותו בישימון עליו לשמור על כיוון ההליכה ועל זיכרון המטרה. הסימטריה וההייררכיה הפנימית הן דרכיו של מחנה ישראל להתגבר על האנרכיה המדברית.

טענתו של קרח היא ראי לתהליך פנימי רב משמעות במחנה ישראל. אם "כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'", ממילא אין הייררכיה, ממילא אין כיוון למסע, המרחב מאבד את משמעותו וגם מלותיו של הקב"ה נמצאות מעוקרות.

ואז פותחת האדמה את פיה ובולעת את המערערים על ההייררכיה. מאז ערב שבת בין השמשות היה פיה של הארץ סגור והפוטנציאל החייתי, הטורפני שלה היה חבוי. הסדר האנושי, הכיוון וההייררכיה כמו "תירבתו" את האדמה וקשרו את פיה. אך עתה, עם אובדן ההייררכיה וקריסת המרחב, מתקוממת הארץ נטולת הקואורדינטות על מי שנע בו ללא כיוון וללא הנהגה ושומטת את הקרקע מתחת לרגליו. המוסרות נשברים והארץ טורפת.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו