בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החזרה" מאת אלינור קטון | 100 בצביעות

הדרמה האמיתית שמגולמת ב"החזרה" היא לא הסקנדל שמעורבים בו מורה ותלמידה, אלא היכולת של הספר להגביה את ציפיות הקוראים ואז להתעלות עליהן

3תגובות

החזרה

אלינור קטון. תירגמה מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת עם עובד, 352 עמ', 88 שקלים

לפעמים הניסיון לספר בקיצור מה מתרחש בספר הוא לא פחות ממעשה מגונה. בכלל, ההנחה שאפשר לצמצם ספר לסך האירועים המרכזיים שבו היא במקרים רבים שגויה, ולא פחות מכך, מעצבנת. "החזרה" מעורר תחושה כזאת. יהיה מגוחך לומר שהוא ספר על מוסיקה, או על תיאטרון, על תלמידות בית ספר או על שערוריות שנחשפות ומזעזעות את הסביבה שהן מתרחשות בה. לא מפני שזה לא נכון; הדמויות המאכלסות את הספר מנגנות בתזמורת ג'אז ולומדות משחק, וכשהשערוריה המניעה את הספר נחשפת - הן מזדעזעות ממנה ומגיבות לה. אבל כל הפרטים האלה הם זניחים, כמעט שרירותיים אפילו. כי הדרמה האמיתית שמגולמת ב"החזרה" היא לא בהופעה מול קהל, וגם לא בסקנדל שמעורבים בו מורה ותלמידה. הספר עצמו, על היכולת שלו להגביה את ציפיות הקוראים ואז להתעלות עליהן, הוא הדרמה האמיתית.

הבסיס של העלילה הוא זה: ויקטוריה, תלמידת י"ב, ומר סלדין, המורה לג'אז, מנהלים בסתר רומן שכולל כנראה יחסי מין. לכאורה, יש כאן מספיק חומר כדי לפרנס רומן התבגרות, או חניכה, או מוסר, אבל ההגדרות האלה הולמות את "החזרה" כמו בגד קטן מדי בשתי מידות. ויקטוריה היא בכלל לא הדמות החשובה ביותר, גם לא אחת מחמש הראשיות. הסיפור שלה עם מר סלדין הוא בסך הכל קנבס שעליו מציירת אלינור קטון את מה שיתלכד לבסוף לכדי רומן אמיץ וחשוב. ואולי השערורייה האמיתית היא שאת כל זה היא מבצעת בספר ביכורים, כפרויקט סיום במגמת כתיבה יוצרת, כשהיא בת 22 בלבד.

"אף פעם לא לגמרי ברור לי", אומרת המורה לסקסופון, "למה באמת אמהות מתכוונות כשהן אומרות, אני רוצה שבתי תחווה את כל מה שנמנע ממני. על-פי ניסיוני, דווקא האמהות הנחושות והתוקפניות ביותר הן נטולות ההשראה ביותר... לא-מצליחות מיסודן, העונדות את דמות בתן על החזה כמדליה... כשהאמהות האלה אומרות, ?אני רוצה שהיא תחווה את כל מה שנמנע ממני' מה שהן באמת מתכוונות לומר זה, ?אני רוצה שהיא תעריך כל מה שנמנע ממני', מה שהן באמת מתכוונות לומר זה, ?הדלות של חיי תובלט רק אם לבתי יהיה הכל... אם בתי תהיה עתירת חוויות והזדמנויות, או-אז יתחילו לרחם עלי: הקטנות של חיי ושל אפשרויותי לא תהיה אז קוצר יד, היא תהיה הקרבה. ירחמו עלי יותר, ויכבדו אותי יותר, אם אגדל בת שהיא כל מה שאני לא'". המורה לסקסופון היא אולי הדבר הקרוב ביותר לדמות ראשית בספר - פחות בגלל ההתפתחות שלה כדמות, ויותר בשל התפקיד שלה כציר מרכזי שסביבו סובבות הדמויות האחרות, תלמידות ואמהות מודאגות.

אחת התלמידות היא איסולד, אחותה הצעירה של ויקטוריה, שבבת אחת נפתחות לפניה אפשרויות של אהבה ומיניות. המורה לסקסופון משמשת כקול האמת, זו שאף פעם אי אפשר לדעת אם הדברים שהיא אומרת הם מונולוג פנימי או שנאמרים בקול רם, ללא עידון ורחמים. כתוצאה מכך, גם השיחות שהיא מנהלת עם אחרים נשארות תמיד בתחום העמום שבין בדיון לבין מציאות. המורה לסקסופון תמיד מתעניינת יותר במניעים שמביאים אנשים לומר מה שהם אומרים, ופחות בדברים עצמם. היא רוצה לדעת למה כולם נסערים מהשערורייה שנחשפה ולמי נתונה דאגתם האמיתית - ל"קורבן" או לעצמם כקורבנות.

היופי ב"החזרה" הוא שמרב המשקל בו עובר מהעלילה אל הפרשנות; אל האופן שבו הסביבה תופשת את האירועים ואת השלכותיהם על חיי המשקיפים מן הצד. על ידי השימוש בבית הספר לאמנויות, ובעזרת ריבוי קולות מספרים, בגוף ראשון ושלישי, קטון הופכת את סיפור המעשה לחומר גלם שהדמויות עושות בו שימוש לצורכיהן. כמו תלמידי מגמת המשחק, שמחליטים להעלות מחזה על הפרשה, כך הרומן בין המורה לתלמידה נהפך לנושא שהסביבה מנצלת. אלא שבשונה מהסטודנטים למשחק, שמודעים לפרובוקציה שהם עתידים לחולל, לסביבה נשמרת הזכות לעשות באירועים כבשלה ולא לשלם על כך שום מחיר. בדרכה הצינית המרוחקת, קטון מעבירה כך ביקורת על הצורך בשערוריות ועל מבנים חברתיים נוקשים שלא מאפשרים חריגה מתוכם.

קטון גם מבקשת לברר את תפקיד הקורבן בפרשה, כי בעוד שוויקטוריה לא תופשת את עצמה ככזאת, הסביבה לא מאפשרת לה שום תפקיד אחר ומנגד דורשת ממנה לשלם את המחיר. ויקטוריה לא תחזיר לעצמה את המעמד החברתי כי החברות שלה רואות במעשיה ובהסתרתם בגידה בהן. כמו הסביבה, כך גם קטון משתמשת בסיפור של ויקטוריה כדי לברר נושאים רחבים יותר, כמו אמת מול בדיון, דיבור מול שתיקה ותחושה מול הצגה. "איסולד", אומרת המורה לסקסופון בתגובה לבהלת ההורים, "אני בטוחה שהם פוחדים רק משום שהם יודעים שהחטא עדיין קיים - שהחטא הסתנן לתוכה ונצמד... הם יודעים שהחטא שלו לא היה אלא מעשה, רק גישוש - אמנם מטופש וקטלני - באור היום המאובק של הפסקת הצהריים, אבל אצלה - החטא שלה היה נגע, מחלה שהשתכנה עמוק בתוכה מעתה ועד עולם".

"החזרה" (במובן של אימון לפני מופע, כי כזה הוא ההווה של גיבורותיו - הכנה לקראת הדבר האמיתי, החיים) הוא ספר על אמירת האמת, וגם פירוקה לגורמים עד שהיא נהפכת לחסרת ערך. זה ספר על פיכחון, שרק אחריו יכולות לצמוח אפשרויות חדשות של קיום. "תקשיבי, אני אגיד לך למה הם כל כך פוחדים", אומרת איסולד. "הם פוחדים כי עכשיו היא יודעת כל מה שהם יודעים. הם פוחדים כי עכשיו לא נשארו להם סודות".

The Rehearsal / Eleanor Catton



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו