"ספארי" מאת ג'וליה פרמנטו | מלכת הג'ונגל - ספרים - הארץ

"ספארי" מאת ג'וליה פרמנטו | מלכת הג'ונגל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ספארי ג'וליה פרמנטו. הוצאת אגם, 301 עמ', 84 שקלים

אפשר לחלק קוראי ספרים באופן גס לשתי קבוצות: אלה שקוראים את הכריכה האחורית ואלה שלא, אלה שרוצים לדעת לאן הם נכנסים ואלה שנמנעים מכך. תפקידה של הכריכה האחורית למשוך את הקוראים פנימה, והיא עושה זאת באמצעות משחק כפול. מצד אחד, התבססות על תבניות מוכרות שהקוראים יידעו לזהות (תעלומה בלתי מפוענחת, משפחה בורגנית לא מתפקדת, גיבורה שיש לה הכל ובכל זאת משהו חסר בחייה), ומהצד האחר - הבטחה לדבר מה חדשני ושונה מספרים דומים אחרים (צוות חקירה ישראלי-פלסטיני, טקסט משובץ שירי הייקו). מה שמשותף, בדרך כלל, לרוב הכריכות האחוריות הם גיבורה "תוססת" וכתיבה "חדה כתער", או לפחות "מושחזת".

הספרים שיעשו לכם את השבוע. כל ההמלצות וביקורות הספרים. להרשמה

הכריכה האחורית של "ספארי", ספר הביכורים של ג'וליה פרמנטו, מבטיחה רומן "יוצא דופן הכתוב בשפה בוטה וחסרת מעצורים שלא נשמעה עד כה", עם גיבורות "מסוג שאינו מוכר בנוף הספרותי המקומי: חסרות רסן, נטולות עכבות, זועמות ואפלות". גיבורת הספר היא "פארטי צ'יק" (גלגלו את הצירוף כמה פעמים על הלשון, זה לא יגרום לו להישמע טוב יותר): היא מתרוצצת ב"תל אביב של תחילת האלף, עיר שטובעת באובססיה של חומרים מקהים - אלכוהול, קוק, סקס, מסיבות ומותגים". פרמנטו, בהתאמה, מתוארת כ"ילדה הרעה החדשה של הספרות הישראלית".

רשימה זו מוקדשת לכל מי שהכריכה האחורית של "ספארי" הבריחה אותו מהחנות. כי די, כמה אפשר עם זה, עם עיר החטאים שלא נרדמת ותושביה קהי החושים? כמה אפשר עם כל הילדים הרעים האלה? אין בתל אביב מספיק פינות להעמיד בהן את כל מי שהוגדר אי פעם כילד הרע של הספרות הישראלית. ובשביל מה בכלל צריך את זה? למה הכל צריך להיות מתרוצץ, אובססיבי, חסר מעצורים, חסר רסן?

ההפתעה הגדולה שגלומה ב"ספארי" - זו שקורבנות הכריכה האחורית לא יידעו לעולם - היא שהוא ספר טוב, טוב מאוד אפילו, ויש לו כמה דברים מרעננים לומר.

הגר בקמן, גיבורת הספר, היא אכן תל אביבית, והיא אכן נערת מסיבות. הכל נכון. גם הקטע של המותגים די מדויק - היא לובשת בגדים של מעצבי על ובוחרת בני זוג לפי פרמטרים שטחיים ("בינתיים אף בחורה לא רוצה אותו. איזה בחורות טיפשות. הוא נראה די טוב ויש לו קרייזלר קרוזר והוא אוהב לאכול במסעדות יוקרה וללכת למסיבות, איזה בחורות טיפשות"); והדיבור שלה בהחלט בוטה. היא מרבה לקלל ולא מהססת להביע דעה נוקבת גם על דמויות מציאותיות, כמו, למשל: "ישבנו בשולחן עם אורי גוטליב, שבעיתונים אומרים עליו שהוא סקסי, אבל במציאות הוא לא משהו. גם עידו רוזנבלום, או דורון רוזנבלום, מהתוכנית המטומטמת הזאת על שידוכים, ישב אתנו. הוא חתיך והתחשק לי לשכב אתו".

הספר נפתח בפרידה של הגר ממיכאל בק. היא מביעה צער על כך שהוא עזב אותה, אבל תמיד מסיבות משונות. הוא לא חכם או אכפתי במיוחד, וגם הסקס אתו היה די גרוע. כל מה שעומד לזכותו של מיכאל בק הוא הכסף שלו והקרייזלר קרוזר שמוזכרת פעמים רבות. אחרי הפרידה הגר נוסעת לברלין עם אדגר, המאהב הזקן והדוחה שלה, ולאורך כל הנסיעה היא מתכננת להרוג אותו ולעשות שופינג בשקט, אולי גם לפגוש מישהו חמוד במסיבה. כשהיא חוזרת לארץ, היא נוחתת היישר אל תוך סצנת המסיבות שהשאירה מאחור, שם היא גם תכיר את הסופרת היומרנית לואי קוק, בת הזוג החדשה של מיכאל בק, ואת נעמן, שיהיה בן זוגה שלה.

פרמנטו כותבת באופן לא מתנצל ובלי לנסות להרשים. שם טמון הכוח של הגר ושל "ספארי", שמבחין אותו מאינספור הספרים של הילדים הרעים שקדמו לו. העולם התל אביבי המתואר בספר הוא דקדנטי ורקוב ונוטף זימה, ואין לו שום רגשי אשמה או בושה על כך. זה לא שהוא מצויר בצבעים אידיליים, ואף רחוק מכך (התחושה שעולה מהספר היא תנועה בין אנורקסיה ובולימיה, הסקס תמיד מכני וחסר תשוקה), אלא שהוא פשוט עייף מקלישאות. כי גם הביקורת על תל אביב הדקדנטית היא כבר קלישאה שחוקה, ופרמנטו נמנעת מלשתף אתה פעולה. במקום זה היא מציבה את האמנים היומרניים שחושבים שהם חדשניים וייחודיים אך בעצם הם עבדים של החרדות שלהם כמו כולם; ומנגד את הגר, שאין לה יומרות להיות משהו שהיא לא, וגם אין לה בעיה להגיד את זה במפורש.

"לסמס או לא לסמס", הגר מתלבטת אחרי שהיא מכירה את נעמן. "אני לא יכולה להחליט החלטות, בשביל זה יש גברים בעולם, שגם אם לא אדע להחליט בעצמי, תמיד יהיה מי שיכפה עלי". בשפה הישירה וחסרת היומרות שלה היא מתגלה כבחורה אינטליגנטית, הרבה יותר מכפי שהיא חושבת, כזו שיכולה למתוח ביקורת פוליטית מבלי לדעת שזה מה שהיא עושה: "לואי קוק נפעמת כולה כשהצלחת מוגשת לפניה. היא חושבת שלקשט יונה ממולאת עם עלי זית יבשים זו פשוט הברקה. בעיניה זה מדמה באופן מדויק את המצב". העלילה, שנמסרת מזוויות ראייה שונות ובגופים מתחלפים, הופכת מורכבת ומגלה שכמו הגר, השלם ב"ספארי" עולה בהרבה על סכום חלקיו.

יש משהו כל כך מרענן בכתיבה של פרמנטו, בישירות ובהגינות שלה, שבעזרתן היא מתארת עולם מרקיב שאין לו בעיה עם היותו כזה. הדמויות לא עומדות למשפט, הן רק מחפשות משהו שיעביר להן את היום ועושות את זה בדרך כלל במינימום גינוני יומרה. בגלל זה המלים הנדושות שמופיעות על הכריכה הן בבחינת עוול לספר. הן הופכות את הכנות שלו לקלישאה, ואת המחברת לעוד מישהי שמחפשת תשומת לב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ