שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תגובות ומכתבים למוסף ספרים

אווירה סקסיסטית

בתגובה על רשימתה של הפרופ' עדה יונת על הספר "רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א" ("הארץ, ספרים", 20.1). סיפורה של רוזלינד פרנקלין, המדענית היהודייה שלא זכתה להכרה מספקת על חלקה בגילוי הדנ"א, נלמד בחוגים להיסטוריה של המדע כסיפור מובהק של אפליה על רקע מגדרי. אולם הפרופ' עדה יונת כותבת שרוזלינד פרנקלין "אינה סמל הקיפוח הנשי", ומוסיפה, מבלי להבהיר את כוונתה עד תומה, שסיפורה של פרנקלין "אינו מכיל את רוב הסממנים השייכים לזרם הפמיניסטי". לתמיכה בטענתה מציינת הפרופ' יונת שיריבויות אישיות קיימות גם בין מדענים גברים, ומשערת שגם לו היתה פרנקלין גבר היתה נקלעת ליריבות עם עמיתה, מוריס וילקינס.

העובדות ההיסטוריות המפורטות בספר, שאת חלקן מזכירה הפרופ' יונת בעצמה, אינן תומכות בטענתה. רוזלינד פרנקלין היתה אשה יחידה בסביבה גברית. בספרו "הסליל הכפול" התייחס אליה ווטסון בשוביניסטיות, והתלונן על כך שלא התאפרה או הסתפרה בצורה מעניינת. התייחסות זו למראה החיצוני מעידה על האווירה הסקסיסטית ששררה במעבדות המחקר באותם ימים, ויש להבין את כינוי הגנאי הסקסיסטי "רוזי המרשעת" שהודבק לה - על רקע אווירה זו. בנוסף, חלק מחדרי האוכל והמועדונים שבהם התקיימו אינטרקאציות חברתיות והועבר בהם באופן לא רשמי מידע הקשור למחקר המדעי, היו סגורים לנשים. כמו כן, בניגוד לטענתה של הפרופ' יונת, קשה להניח שווילקינס היה מצפה שפרנקלין - חוקרת עצמאית בעלת מעמד דומה לשלו - תשמש העוזרת שלו אלמלא היתה אשה. רוזלינד פרנקלין עבדה בסביבת עבודה מפלה והיא זו שאיפשרה לעמיתיה הגברים, על ידי הדרתה מהאינטראקציות הלא רשמיות וזלזול בעבודתה, לא לשתף אותה בהכרה אשר לה זכו על גילוי מבנה הדנ"א.

בועז מילר טורונטו

להתפרץ לדלת פתוחה

בתגובה לרשימתו של תום שגב על הספר "ואלקירי" ("הארץ, ספרים", 30.12). ראשית כל, הערת הסתייגות. אין בדברים האמורים להלן משום התקפה אישית על תום שגב, היסטוריון שאני מוקיר ומעריך עד מאוד. ספרו על מפקדי מחנות הריכוז למשל, הוא בלא ספק המחקר הטוב ביותר שהתפרסם בנושא בעברית. אולם גם חוקרים מנוסים יכולים לטעות, ובעיקר לחטוא בחוסר תשומת לב מספיקה למחקרים שהם קוראים ומבקרים. לצערי, כך נהג שגב במקרה זה של ספרי.

שגב כותב, בלי לפרט, שבספר ישנם "אי דיוקים", אך הוא עצמו אינו מקפיד במיוחד על דיוק בעובדות. מעבר לעובדה, השולית כשלעצמה, כי שמו הפרטי של אדמירל קנאריס לא היה "לודוויג" אלא "וילהלם", פעולותיו להצלת יהודים, אליבא דכולי עלמא, היו בלתי חוקיות בעליל ברייך השלישי. העובדה - ששגב אינו טורח לציין - היא שעוזריו הקרובים ביותר של אדמירל קנאריס נאסרו באביב 1943 כתוצאה ישירה של מבצעי ההצלה שאירגנו. כל האנשים הללו, כולל קנאריס עצמו, נתלו ב-1945. מעבר לכך, מאמציו של קנאריס להציל יהודים לא נבעו מ"פרוטקציוניזם ממרק מצפון" - למעשה, הוא לא הכיר באופן אישי את רובם המוחלט של הניצולים. כל העובדות הללו מפורטות בספר, אך למרבה הצער, שגב בחר שלא להתייחס אליהן.

בתחילת ביקורתו קובע שגב כי אני מאמין ב"מיתוס ההתנגדות הגרמנית". לא "סבור", לא "מסיק כתוצאה מניתוח המקורות", אלא "מאמין במיתוס". זוהי קביעה לגיטימית, אך על שגב נטל ההוכחה שמאות המקורות שאני מצטט בספרי אינם מדויקים, או שאינני מפרש אותם נכון. במלים אחרות, עליו לנמק מדוע אני טועה, ומדוע סיפור ההתנגדות הגרמנית הוא "מיתוס". למרבה הצער, הוא אינו עושה זאת.

במקרים אחרים מתפרץ שגב לדלת פתוחה. כך, למשל, קביעתו כי אני "מעריך את אומץ לבם של המעטים שהעזו לסכן את חייהם, אך נוטה להעצים את חלקם בתולדות הרייך השלישי. הנאצים הפעילו מנגנוני דיכוי והפחדה, אך האמת היא שרוב הגרמנים תמכו בהיטלר עד סוף המלחמה ממש". אני מסכים לחלוטין עם שגב בעניין זה - ותמוה בעיני שלא הבחין בכך.

מטרתו של ספרי היתה להציג את סוגיית ההתנגדות הגרמנית במלוא מורכבותה האנושית, הפסיכולוגית וההיסטורית, ובשום אופן לא להציג גיבורים שהם "יותר טום קרוז מטום קרוז", כדבריו של שגב. האם הצלחתי בכך? אולי כן ואולי לא. אולם התשובה על שאלה זו דורשת קריאה יותר מעמיקה ורצינית מזו שהוצגה כאן.

דני אורבך מחבר הספר "ואלקירי"

הבריאה על פי אסימוב

בתגובה לרשימתה של ליאת אלקיים על "כתבי אייזק אסימוב" ("הארץ, ספרים", 27.1). שמחתי לקרוא כי החלה הוצאה מחדש בעברית של כתבי אייזק אסימוב. מעבר לגדולתו של אסימוב כסופר מדע בדיוני ותרומתו העצומה לתחום זה (ולעניין זה די ב"שלושת חוקי הרובוטיקה" שחיבר), ראוי להזכיר ספר צנום אחד שכתב, ושמו "In the Beginning", שהוא אחד מכמה ספרים שכתב על התנ"ך.

שמו של הספר נבחר על ידי אסימוב כדי להבהיר לקורא שאינו קורא עברית את המשמעות המקורית של המלה "בראשית", שכן אותו קורא מכיר את הספר כ-"Book of Genesis". בספר מביא אסימוב בצורה מרתקת, כדרכו, את הגרסאות של סיפור הבריאה שבספר בראשית, על פי ולהאוזן וחוקרים אחרים, תוך שהוא מדגיש את הגרסה האבולוציונית, שתאמה את חשיבתו המדעית. איני יודע אם יש הצדקה מסחרית לתרגם גם ספר זה (שכאמור, אינו מדע בדיוני), אך קריאה בו יכולה להרחיב דעתו של ציבור גדול המגלה ענין בתנ"ך, ואינו רואה בתורה ספר קדוש, שנכתב ידי משה מפיו של אלוהים.

יצחק דר חיפה

sfarim@haaretz.co.il

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ