בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמש שאלות לאיתן כהן: מרי אזרחי מזרחי

מנקודת מבט אישית, המשלבת פרוזה וציטוטים מתוך ספרים ועיתונים, משחזר איתן כהן את מהומות ואדי סאליב. הוא מצביע על הקשר שבין דימויי המרד לבין דימויי השואה שרווחו אז, וחושף את הווי השכונה החיפאית ואנשיה

תגובות

ביולי 1959, פרץ מרד מזרחי בשכונת ואדי סאליב שבחיפה, בדמות סדרה של מהומות והפגנות רחוב, על רקע תחושות הקיפוח והרדיפה העדתית של התושבים למול הממסד והנהגת מפא"י. בספר "ואדי סאליב שלי" (ידיעות ספרים) חוזר איתן כהן לאירועים וכותב את הדרמה הגדולה של המחאה מהזווית האנושית תוך שהוא נע בין כתיבה תיעודית לפרוזה, בין עיון לבדיה. כהן הוא מנחה לסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ומחברם של הספרים "באר שבע - העיר הרביעית" (כרמל) ו"המרוקאים - הנגטיב של האשכנזים" (רסלינג).

לכל אורך הספר אתה קושר בין מרד ואדי סאליב לבין השואה, מדוע?

"הקשר התחיל כשפוליטיקאים השתמשו בטרמינולוגיה של השואה כאמצעי יעיל לשלילת הלגיטימציה של המחאה, ראש עיריית חיפה אבא חושי, לדוגמה, כינה את האירועים ?פרעות' ו'פוגרום'. אקט ניפוץ חלונות הראווה של בעלי בתי עסק אשכנזים ברחוב הרצל בהדר הכרמל, שהיה חלק מהמחאה, הקים עליו את כל הציבור האשכנזי ונתפש כשעתוק של ?ליל הבדולח'. נחשפה התהום ההיסטורית שהפרידה בין הישראלים הותיקים שמוצאם מאירופה לבין העולים מארצות המזרח. בעיני הוותיקים נחשב המעשה כאנטישמי, וכמחלל את כבודה של התנועה הציונית, ובעיני פליטי השואה והעולים מאירופה הוא היה בבחינת זלזול בשואה".

למה בחרת בכתיבה המתרחקת מהעיון ומספרת את האירוע מנקודת מבט אישית?

"שילבתי בין ציטוטים מעיתונים, מספרים וממחקרים שנכתבו על השכונה לבין כתיבה חופשית, לא עיונית טהורה, והתוצאה היא ספר עיון ?צבעוני', המשלב גם קטעי פרוזה. זאת כתיבה חופשית המתגברת על כבלי מחקר אקדמי ומשתמשת בכל הכלים להבנת ארוע שהיה אנטי ממסדי. במקרה של ואדי סאליב הישענות רק על עובדות לא מספיקה כדי להגיע לאמת. כלי הכתיבה שלי הם רגישות כלפי הצד החלש, תפישה לא ממסדית, דמיון שממלא פערים ומחפה על היעדר עובדות, רגישות חברתית ושילוב בין השכל ללב. הסגנון שאני מאמין בו הוא כתיבה ים תיכונית, שבה דגלה ז'קלין כהנוב".

בפתח הדבר אתה מצהיר ש-50 שנה אחרי הארועים עדיין קיים קשר שתיקה לגבי ואדי סאליב. האומנם?

"ב'קשר השתיקה' שאני מתכוון אליו הוא השתקתו של המרוקאי הפשוט שמתגורר בוואדי סאליב וחווה פטרונות ורדיפה שקשה לתאר אותן. את החלל הזה ניסיתי למלא בכתיבה. רק הקשבה לזעקתו של האדם הפשוט עשויה לגעת ללב. המאבק המזרחי נכשל משום שאין לו מספיק כוח להעביר את הקול האנושי, הלא-פוליטי, שמאחורי המחאה, את האנשים. ואדי סאליב התקבע כמחאה על רקע עדתי ובכתיבה הזאת אני מנסה, בין השאר, לחשוף את הפטרונות והכוחנות של הציונות שפעלו לדיכוי המחאה".

אז מי הם מחוללי המרד שנשכחו?

"מרד ואדי סאליב הוא מרד שהתחיל כמרד שכונתי. הספר מתחקה אחרי השיכור עקיבא אלקריף, שהתקרית שלו עם כוחות המשטרה הביאו להתפרצות המחאה; דוד בן הרוש, מנהיג המרד, שאיבד שליטה עליו; מואינה, שעבדה בזנות וזכתה להיות לוחמת חברתית ליום אחד; והכל לצד שחזור השכונה - שהיא הגיבורה".

מהי ואדי סאליב שלך?

"ואדי סאליב שלי זה יופי המעורב בתוגה. מקום שבו בא לידי ביטוי הקשר הבלתי ניתן להכחדה בין אדם לתרבותו. מפגש של הווי החיים המרוקאי בעיר התחתית של חיפה, הממזג אנשים שנשברו והתייאשו מתלאות העלייה וממצוקות הקליטה של כור ההיתוך ומנסים להרים ראש. הכרוז שהפיצו מחוללי המרד מבטא מחאה שהיא זקיפות קומה: ?לכל העולים מצפון אפריקה ולכל רודפי הצדק, האם דמנו הפקר?... נחרוט בזיכרוננו את יום אתמול למה שמחכה לנו בעתיד מאלה השכנים, שמתעשרים על חשבוננו... בעוד אנו מחפשים מקום לינה בחדרי מדרגות ובמרתפים חשוכים, וביום תרים כזאבים טורפים להשגת יום עבודת דחק. אל נשתוק, דמנו לא יהיה הפקר'. בתום המחאה הוכרע גורלו של המאבק המזרחי, אבל לדעתי המפסידה הגדולה היא החברה הישראלית".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו