שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

והמספר הנוסף: בין זכייה בלוטו לשמירת מצוות

הטענה היהודית המוסכמת על רוב ההוגים היא שההשגחה האלוקית היא האחראית לאקראיות

נריה גוטל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נריה גוטל

הגיון הגורל: משמעות הפיס והאקראיות ביהדות עלי מרצבך. הוצאת ראובן מס, 208 עמ', 82 שקלים

"בשנת תר"צ (1930) הגיע הרב שאול ישראלי (1909-1995) למסקנה כי במגבלות הקשות שהוטלו על לימוד התורה ברוסיה, אין הוא יכול להמשיך לחיות ועליו להגר ממנה... פעם אחר פעם נתקל בסירוב לבקשות ההגירה, עד אשר גמלה בלבו ההחלטה לנסות ולחצות את הגבול באופן בלתי חוקי. במוסקווה פגש הרב ישראלי בשני בחורים נוספים שהחליטו לברוח מרוסיה... באותם ימים היתה רוסיה סגורה ומסוגרת ודינו של כל הנתפס בהברחת גבול היה מוות מיידי. שאלת הבריחה מרוסיה היתה לכן שאלה קשה וגורלית. יחדיו פנו השלושה לרבה של מוסקווה, הרב יעקב קלעמעס, בבקשת עצה והדרכה. הרב קלעמעס, שהתקשה להחליט בשאלה כה גורלית לשלושה, ערך בנוכחותם ?גורל הגר"א' כדי להכריע בשאלה. הפסוק שעלה בגורל הצביע על תשובה ברורה וחד משמעית: ?פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו... ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת' (דברים א, ח). מדויקים להפליא היו הדברים: הנהר המפריד בין רוסיה לפולין (כיום באזור אוקראינה-רומניה-מולדובה), שהיה עליהם לחצותו בעת בריחתם, נקרא עד היום ?פרוט' (Prut)!".

מה קרה לבסוף עם הבורחים? האם הצליחו? האם נתפסו? האם הגיעו ארצה? זאת לא נספר כאן; אלה שרוצים יכולים לעיין בספר "גאון בתורה ובמדות", ואולם זה אחד השימושים הבודדים ב"גורל הגר"א", שאותם השמיט ולא הזכיר הפרופ' עלי מרצבך בחיבורו המרתק "הגיון הגורל".

ועידת יהדות ישראל והעולם

מהו אותו "גורל הגר"א"? ובכן, בתמצית: פתיחה אקראית של ספר קודש (אם פעם אחת ואם שבע פעמים, תלוי במסורות שונות), לרוב תנ"ך, חומש או ספר תהילים, התבוננות בפסוק הראשון שעולה, והסקה מתוכו מהי התשובה הנכונה. לאמיתו של דבר, יש להנהגה זו תימוכין עוד הרבה לפני הגר"א, ואולם במאות ה-19 וה-20 השתרש הכינוי "גורל הגר"א". לא כל אחד הרשה לעצמו לערוך "גורל" כזה. בדרך כלל היה ה"גורל" נערך על ידי יחידי סגולה, הוא היה מלווה בתענית, בתפילות ובנתינת צדקה, וראו בו לא עצה, אלא הכרעה חלוטה.

אחד מהאירועים הדרמטיים שבו נעשה שימוש ב"גורל הגר"א" היה זיהוים של 12 מבין הרוגי הל"ה. כזכור, 35 הלוחמים נרצחו ערב הכרזת המדינה, למרגלות הכפר צוריף, במהלך ניסיונם להגיע לגוש עציון. גופות הלוחמים הושחתו בידי הערבים ורק בשנת תשי"א נאספו גוויות הלוחמים. 23 גופות זוהו באופן מוחלט ובאשר ליתר - לא היתה אפשרות לקבוע בוודאות מיהי גופת פלוני או מיהי גופת אלמוני. רבה של ירושלים, הרב צ"פ פרנק, קבע שההכרעה תיעשה על ידי "גורל הגר"א" והמשימה הקשה הוטלה על שכמו של הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין.

הזיהוי נעשה בבית מדרשו, בנוכחות חתנו ובנו ונציגים של ההורים השכולים. הודלקו 12 נרות, פתחו את התנ"ך אקראית שבע פעמים וקבעו שבעומדם מול כל אחד מהחללים, הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו, של כל אחד ואחד מאלה שמחפשים את זיהויו. "מה רבה היתה ההשתוממות כאשר אחד מהפסוקים שהופיעו לראשונה היה ?לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה' - פסוק שתחילתו ל"ה". זאת ועוד, להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון שאליו הגיעו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים... בזה אחר זה... נקבעה זהותם של החללים" (תיאור מפורט, כולל פרוטוקול רשמי, נמצאים בספרו של שמחה רז, "איש צדיק היה" (זק).

בשונה ממקרים רבים אחרים שעניינם פרטי, כאן הדבר נעשה לצורך הכרעה בעלת משמעות ציבורית ופרסום רחב. "גורל הגר"א" הוא רק אחד מן השימושים שעשה עם ישראל, במשך הדורות, בגורלות, ובהחלט לא החשוב שבהם. כבר המקרא נוקב בשימושי גורל מאוד משמעותיים: סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים בבית המקדש מלווה בגורל: "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז, ח); סדר חלוקת נחלות השבטים בארץ ישראל מושתת על גורל: "על פי הגורל תחלק נחלתו" (במדבר כו, נו); הגורל מעורב בפרשיית פילגש בגבעה (שופטים כ, ט) כמו גם בחלוקת תפקידים במקדש על ידי דוד (דברי הימים א' כה, ח) ועוד עוד.

בעת החדשה מתועדות הגרלות למגרשים ובתים ; חברי היודנראט בעיירה איישישוק, בפולין, נבחרו בהגרלה; ואף יוסף בן מתתיהו, המתעד את התאבדות מצדה, מציין הטלת גורל: "ואחרי זאת בחרו בגורל עשרה אנשים מתוכם אשר ישחטו את כולם... ואחרי כן הפילו גורל ביניהם למען ישחט הנלכד בגורל את תשעת חבריו". ואכן, אחד מן הממצאים הדרמטיים של חפירות מצדה היה מציאת חרסים קטנים ועל כולם כתובים שמות. לדעת הפרופ' יגאל ידין היו אלה כנראה אותם גורלות. וכך עוד עשרות דוגמאות של שימוש מתועד בגורל.

אפילו בית המשפט הישראלי עשה לא פעם שימוש בגורל. עם זאת ברור, שרק במקרים חריגים. ככלל, מדיניות בתי המשפט היא שהכרעה שיפוטית צריכה להינתן על פי אמצעים לוגיים ולא על פי גורל שיש בו שרירותיות.

כאן מקומה של טענת מרצבך שגורס כי התפישה היהודית את הגורל שונה מהותית מתפישת הגורל הרווחת בעולם הנאור היום. נכון ששימוש בגורל התקיים בעמים רבים - יוון העתיקה, אשור, הודו, שבטים ערביים ועוד - ואולם במשך ההיסטוריה, החל בפילוסופיה היוונית ועד לרציונליזם המודרני, חל תהליך מתמשך של חילון מושגי הגורל והאקראיות, עד הצגתם כמציאות עיוורת וחסרת פשר. לדידה של התפישה המודרנית הרווחת, הגורל מבוסס על מקריות, כלומר על העדר סיבתיות, אקסידנטליות. מדע המתמטיקה אף פיתח ענף שלם העוסק בהסתברות, שתכליתו לנתח את ההתרחשות האקראית תוך התעלמות מהמשמעות האפשרית שלה.

התפישה היהודית, לעומת זאת, שונה מהותית, שכן היא רואה בגורל ובאקראיות תפקיד ערכי חשוב. את תמצית ההבחנה תולה מרצבך בשני סוגים, או בשני מונחים, של אי-סדר: מקריות ואקראיות. הטענה היהודית המוסכמת על רוב ההוגים היא שההשגחה האלוקית היא האחראית לאקראיות. "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז, לג). עומק משמעה של אקראיות הוא שאין זו אלא מראית עין של מקריות, בעוד שלמעשה מדובר במקריות מכוונת. השגחה סמויה.

הדבר דומה לכאוס במובנו המדעי: יש סיבתיות, אבל היא כה מסובכת עד שאי אפשר, ולו גם באופן תיאורטי, להגיע אליה. לדידה של תפישה זו, הגורל משמש חמש מטרות: התערבות אלוקית במהלך ההיסטוריה האנושית; העברת מסרים בנוגע להתנהגות אדם או ציבור; הותרת בחירה חופשית ביד האדם, בעוד שההשגחה נותרת סמויה; גיוון בתהליכי התחדשות והמשכיות החיים בדרך של "הגרלה גנטית"; וכן מניעת חיזוי תופעות טבע לטווח ארוך, שכן רק אקראיות מבטיחה סיבוכיות מרבית ושלילת יכולת מהאדם לבנות אלגוריתמים המנבאים עתידות. בלשונו של מרצבך: "הגורל בא להפוך את ההכרחי לבלתי צפוי".

הספר נחלק לשניים. חלקו הראשון מוקדש בעיקרו להבטים הרעיוניים, התיאורטיים וההגותיים של מחשבת היהדות בנושא הגורל: אקראיות ומקריות בתנ"ך, גישות שונות של חז"ל, בחירה, אמונה ועוד. חלקו השני מוקדש להיבטים הלכתיים מעשיים: קניין על ידי גורל, תוקפו של גורל שחלה בו טעות, דינם של הימורים, סימן ו"ניחוש", עריכת גורל בשבתות ובחגים, הכרעות משפטיות על ידי גורל ועוד. בספר מתבארים מושגים הגותיים והלכתיים מורכבים: עין הרע, נס, הכרעת ספק, רוב וחזקה, מזל, אורים ותומים, שגגה, ברכה הסמויה מן העין ועוד.

ספק אם רבים יודעים, למשל, על קיומה של מחלוקת פוסקים אשכנזים וספרדים בשאלה האם מותר לרכוש כרטיסי מפעל הפיס: הרב עובדיה יוסף סבור, שספרדים צריכים להימנע מרכישה, אם כי הוא עצמו מתיר זאת לאשכנזים. פוסקים אחרים עירערו על קביעתו והתירו זאת לספרדים ולאשכנזים כאחד. מעניין שאחד הנימוקים שבהם נעשה שימוש (טען אותו מי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב שפירא זצ"ל) היה: "בדבר שנהגו בו כלל ישראל אין להרהר אחריהם, שחס ושלום לומר שכלל ישראל יכשלו בעבירה"!

מרצבך מלווה את הספר בסקירות מדעיות המעניקות רקע מדעי לספרות התורנית. בהתאם לכך, הפרק הראשון מוקדש לסקירה ממצה על דטרמיניזם ואקראיות במדע, ובסוף הספר ישנו נספח מתמטי החושף בתמציתיות וללא הוכחות את מושגי היסוד של תורת ההסתברות: מרחב הסתברות, קומבינטוריקה, אי-תלות והסתברות מותנית, משתנים מקריים, חוקי המספרים הגדולים ועוד. יודגש, זה לא עיקרו של הספר ויש להניח כי לא הכל יירדו לעומק כל פרט וכל מונח מדעי, ועם זאת הדברים נכתבים בשפה המובנת גם למי שאינו איש מקצוע המתמטיקה והסטטיסטיקה.

האם זה ספר שהוא יותר מדעי או יותר תורני, יותר אקדמי או יותר אמוני? התשובה כמובן שיפוטית וכל אחד יחליט לעצמו, ואולם אין להתעלם מהביוגרפיה המקצועית של המחבר: פרופסור למתמטיקה ולמדעי המחשב, אשר שימש בעבר דיקן פקולטה למדעים מדויקים ופירסם מאמרים וספרים רבים בנושאים מתמטיים, בחקר תורת ההסתברות ובסטטיסטיקה. לצד זה, מדובר באישיות תורנית מובהקת שידה רב לה בתורה בכלל ובזיקת תורה ומדע בפרט. לדידי, כשם שהמחבר אינו סובל מפיצול אישיות כך גם חיבורו, שהוא בבואה נאה למיזוג הרמוני, גם אם דיאלקטי, בין שני העולמות.

הרב הפרופ' נריה גוטל הוא ראש מכללת אורות ישראל באלקנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ