בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שבשירה | מה שקורה בלב, פשוט קורה

תגובות

פה ושם, לא לעתים קרובות, ובעצם לעתים רחוקות להפתיע, הלב נשבר למקרא שיריה של חדוה הרכבי בקובץ "ציפור שבפנים עומדת בחוץ". זה קורה, ואולי לא בכדי, בעיקר כשהיא מפנה את מבטה אל זולתה, כאשר לבה שלה נכמר לנוכח סבלם של אחרים, ומפתיע שזה לא קורה יותר, משום ששיריה יכולים לשמש כמילון של ייסורים, ולרוב אלה ייסוריה שלה עצמה. נפשה מוצגת בהם כזירה חשופה ובוערת של כאב וערגה וסבל אישי בל יתואר כמעט, ובכל זאת, רק כאשר היא מדברת על האחר נכמרים הרחמים, וכלשונה, "אי אפשר להביט: אדם הולך ושואג/ בדמעות".

כי שיריה של הרכבי, ואולי זה גדול הישגיה כמשוררת, אינם מצג של אומללות, אלא של רגישות מועצמת עד גבול האפשר, הנוצקת לתוך שפה מרהיבה, צלולה, נחושה ומנחמת; "יונה צועקת מלב היונה/ עד שנופלת עדנה". כעומק היגון - עומק היופי, ולרגע אין ספק כי הרכבי, הגם שהיא נאבקת בכאב ומבקשת את הקלת הסבל, מודעת לכוח ולגבהים המזומנים לה בהם. יתרה מזו, נדמה שהיא אפילו מבקשת שיניחו לה לנפשה, שלא ישפטו אותה על שאינה רואה בנחת, ואולי גם בשפיות, את חזות הכל: "ומראות של ברכה/ באו אלי// והיו לי כוחות תפיסה אדירים/ והיו לי כוחות שמעולם לא הכרתי/ ולא רציתי לדבר בשפת/ געגועים אכזריים/ אבל דיברתי ודיברתי ודיברתי.// רק הכמיהה הבלתי הגיונית שלך/ להקל עלי/ מחמת געגועים/ תחלוף,// כשתראי את הדברים האלה/ מתקיימים".

אוסף שיריה החדש, המפעים, של הרכבי, "ציפור שבפנים עומדת בחוץ", מכסה 46 שנות כתיבה ומכונסים בו כל שיריה עד כה. במידה רבה אפשר לראות בו תיאור של אותו מאבק מתמשך בין הכאב המצמית ובין המשיכה לאקסטזה, בין הרצון בהקלה ובין הכמיהה להישאר באזורים הנסתרים לרוב של התודעה, על חזיונות הרוח הצבעוניים ופתיחות הנפש המתקיימים שם. ואולם אין להירתע מכל אלה. יותר משהוא קורע את הלב, זהו ספר המרחיב את טווח הקשב. אחרי הכל, מן הקוראים נחסכים ייסוריה של המשוררת, אבל הם מרוויחים הצצה אל יפי הנוף הנגלה אליה במעמקים. הקובץ זרוע כולו פנינים בוהקות של יופי לשוני ושירי כביר, ולצדן תובנות שאפשר להזדהות אתן או להרהר בהן גם מרחוק, בלי להתקרב אל האש.

תיאורי יחסיה של המשוררת עם בנה הקטן אלישע ("הנדיר הזה, כלומר ילדי, רק ילדי"), למשל, והמהלך המזכך שהוא מחולל בנשמתה הם מן היפים שאפשר לדמיין. חטיבה מרכזית בקובץ מוקדשת לטיפול הנפשי שעברה הרכבי, אשר ראשיתו כנראה באשפוז פסיכיאטרי ואחריתו פסיכותרפיה רבת שנים. גם בהקשר זה נוקטת הרכבי פתיחות ניכרת, אף שלא תמיד בלשון ישירה, וזהו מקור מרתק להתבוננות בנעשה בחדר הטיפולים, מנקודת מבט מתמסרת ומסתייגת לחלופין ומעוררת מחשבה לרוב. מרתק גם להתבונן בביטוי השירי הצורני של התהליך הפנימי-הביוגרפי שעברה, החל בשירה השקולה היפהפייה של ראשית דרכה כמשוררת, דרך ניסוייה באקספרסיוניזם כמו-מכושף ובכתיבה כמו-אוטומטית, שגם בהם, כבאורח פלא, אין כמעט מלים מיותרות, וכלה בפואמות שכתבה בשנים האחרונות, ובהם היא כמו מתכנסת אל השילוב בין הטון הסוער לביטוי השירי המזוקק. בהן אף אפשר למצוא, לרגעים, מעט שלווה, פיכחון, ידידות ופיוס; "'מישהי נטרפת דעתה'/ אמרת/ ?מה שקורה בלב, פשוט קורה'/ אמרתי".

אלא שאם לאורך כל דרכה השירית של הרכבי נדמה שהמציאות הפנימית היא העיקר ולמציאות החיצונית אין בה דריסת רגל, בא האירוע שהפך את היוצרות - מות בנה של המשוררת, והוא בן 28 בלבד. חטיבת השירים האחרונה בקובץ נכתבה בעקבות מותו. לכאורה, נימתם דומה לנימת קודמיהם, על הכאב והכפייתיות והכנות והיופי שבלשונה של הרכבי. ואולם הפעם, ללא הגנות, ללא נחמה, הם פוצעים את הלב, עד שאכן, כמעט שאי אפשר להתבונן בהם עוד. אבל כאן יש להסתייג, ובזהירות. ייתכן כי על הדף, ועליו בלבד, מלה אחר מלה, הרכבי נשארת בשלה, בעולם הנורא והמופלא שהרכיבה תמיד בשיריה. רק הקוראים - ידיעת מותו של אלישע משנה את אופי היענותם לשירתה. התהייה על כך מצטרפת לשפע הדברים שמחזיק קובץ שירה חזק זה.

וגם אם רוצים, אפשר למתוח חוט מקשר בין שירתה של הרכבי לזאת של אלזה לסקר-שילר, שכמוה, כנראה, התהלכה בעולם רגישה כמי שעורו הופשט מעליו, אחוזת כאב וערגה ליופי. ואכן, בשירת השתיים אפשר לעתים למצוא מזיגה דומה של אקספרסיוניזם וליריות, של התרסה ועידון, ובעיקר עולם דימויים מקורי, מרהיב, מאגי כמעט. אל המבחר הלא-שלם של שירי לסקר-ילר בעברית הצטרף באחרונה הקובץ "הדמדומים קרבים", בתרגומה היפה של יהודית שרגל. את הדחף להשלים בו את מפעל התרגום היקר שלה חשה שרגל כשהתבשרה כי חלתה במחלה סופנית, ואת הספר המודפס קיבלה לידיה ממש בימיה האחרונים. נדמה כי נסיבות אלה חודרות אל הטקסט ממש, כאשר קוראים בו, למשל, "יודעת אני: קצי קרב ובא/ הן העצים עודם דולקים בלהבה/ את ערגתם חתם תמוז בנשיקה".

ציפור שבפנים עומדת בחוץ. חדוה הרכבי. הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק. 393 עמ', 94 שקל

"הדמדומים קרבים". אלזה לסקר-שילר. תירגמה מגרמנית: יהודית שרגל. הוצאת אבן חושן, 80 עמ', 70 שקלים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו