בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיל של ז'וזה סאראמאגו

הספר "מסע הפיל" מכוון את חצי האירוניה כלפי גחמות המלכים המשועממים, כלפי הכנסייה הקתולית וכלפי הטיפשות האופפת את כל אנשי החצר המלכותית

תגובות

מסע הפיל ז'וזה סאראמאגו. תירגמה מפורטוגזית: מרים טבעון. הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, זמורה-ביתן, 214 עמ', 89 שקלים

על ספרו החדש של ז'וזה סאראמאגו שמעתי מפי המחבר בפגישה אישית בפורטוגל במאי 2009. "התחלתי לכתוב את הסיפור בפברואר 2007. הייתי חולה עם קשיי נשימה", הוא סיפר לי. "לאחר כ-40 עמודים הפסקתי בשל המחלה ואושפזתי למשך שלושה חודשים. הרגשתי ונראיתי כמו צל של עצמי, אבל שוחררתי מבית החולים והמשכתי לכתוב עד אשר סיימתי באותה שנה את הספר. מה שנכתב בתקופה הקשה ביותר של חיי הוא אולי הספר ההומוריסטי ביותר שכתבתי". הרעיון לספר בא, לדבריו, לאחר שבעת ביקור בזלצבורג שבאוסטריה הוזמן על ידי מארחיו למסעדה בשם "הפיל", שבמרכזה ניצב פסל מעץ בגודל של פיל אמיתי. כששאל את מארחיו מדוע נמצא שם הפיל, הם סיפרו לו והוא הבין שבאמתחתו סיפור נפלא.

למרות גודלה של החיה, משתרע הסיפור הפעם על כ-214 עמודים בלבד ואיננו רומן - לדעת סאראמאגו, מאחר שהפיל אינו פוגש פילה בדרכו ולכן אין כאן סיפור אהבה, אין משברים או קונפליקטים של ה"גיבור". "מסע הפיל" מספר על מסע היסטורי של פיל מליסבון לווינה. הפיל, שהובא מהודו לליסבון, הוענק כמתנה למקסימיליאן השני הארכידוכס של אוסטריה, בידי בן דודו, המלך דון ז'ואו השלישי במאה ה-16. כדרכו בספריו שהתבססו על אירועים היסטוריים, חיפש הסופר ממצאים לסיפור. על הדרך שעבר הפיל מליסבון ועד לווינה לא יודעים כמעט דבר (ביולי 2009 יזמה פילאר, אשתו של סאראמאגו, מסע בן שלושה ימים בעקבות המסלול הפורטוגלי שעבר הפיל, כפי שבדה אותו בעלה. פילאר כתבה רשמים מן המסע ואפשר לקרוא את הדברים בפורטוגלית, בבלוג של הקרן על שם סאראמאגו.

מקורות שונים מספרים את הסיפור בווריאציות קלות. סיפור אחד מספר שכדי להקל על בדידותו של נכדם בן החמש, הנסיך קרלוס מספרד, המלך ז'ואו השלישי מפורטוגל ואשתו, קטרינה מאוסטריה, שלחו לו פיל שיוכל לשחק אתו. החיה הצעירה נולדה ב-1539 וכנראה שהתה בשבי האורוות המלכותיות בציילון. הפיל נשלח כמתנה כדי לאשר מחדש ברית פוליטית שנערכה עם המלכים הפורטוגלים ב-1542. פמליה שכללה את הפיל, שניים משלישי המלך, שני מאמני פילים וגביר מבית המלוכה, החלה מעט אחרי 22 באוקטובר 1549 במסע רגלי מליסבון לעבר ספרד, היכן שהנסיך הקטן התגורר. הפיל עורר תדהמה רבה בחצר המלוכה הספרדית. אנשי החצר היו אובדי עצות, הם לא ידעו היכן לשכן אותו ואיך לטפל בו. הטיפול בו עלה ממון רב ובעיה נוספת היתה הקור ששרר בצפון קסטיליה. שומר הנסיך הציע להעביר את הפיל דרומה לאזורים חמים יותר. אבל במקום להעבירו דרומה הוחלט לשלוח את הפיל לדודתו של הנסיך, מריה מאוסטריה, שהתחתנה לא מכבר עם בן דודה מבית הבסבורג, הקיסר העתידי מקסימיליאן השני. שניהם שבו לווינה עם שני ילדיהם הקטנים לאחר ששימשו מושלים בספרד בין השנים 1548-1551.

זהו סיפורו של פיל קטן ואמיץ, שערך מסע מהג'ונגלים של ציילון לעבר ליסבון דרך גואה. מליסבון הלך ברגל עד ואיאדוליד שבספרד; בברצלונה הועלה על אונייה, בחברת שני מאמני פילים, לעבר גנואה ובסופו של המסע הוצג לראווה בווינה ב-7 במאי 1552. היתה זו הפעם הראשונה שנראה פיל על אדמת אוסטריה. במהרה נהפך הפיל לאטרקציה בגן החיות של הקיסר מחוץ לווינה, וכונה סולימן. סולימן היה הסולטן הטורקי המפחיד והנפלא שהיה שנוא על האירופים. לכנות פיל בשם סולימן פירושו שיש לך עבד כשמו של אויבך.

בספרו של דונלד פ' לאך, "אסיה בהתהוותה של אירופה", כרך שני, מתואר סיפורו של הפיל, כפי שמביא אותו גם סאראמאגו. מקסימיליאן השני, שקיבל את הפיל במתנה, נקרא לבית המלוכה בווינה ולקח אתו את הפיל. בדרכם בהרי האלפים עצרו בבית המרזח העתיק בעיירה בריקסן שנהפך לימים לבית מלון קטן. לזכר האירוע צויר ציור קיר (ששוקם לאחרונה), בגודל של פיל עם חותמת שתאריכה 1551. כניסתו הרשמית של מקסימיליאן לווינה נערכה ב-7 במאי 1552.

הווינאים המתוחכמים שצפו בתהלוכה לא התרשמו מהכרכרות המוזהבות שנשאו את הזוג המלכותי הלבוש במחלצות החצר הספרדית, ואף לא מהתוכים ההודיים שהוצגו לראווה. אולם הם היו המומים, ורבים לקו בחרדה למראה החיה הענקית שהניעה את חדקה מצד לצד. בית מספר 619 בפינת הרחובות Graben ו-Stephansplatz בווינה היה ידוע (עד שנהרס ב-1866) כ"בית הפיל". על קירותיו הוכן ב-1552 תבליט של הפיל, ועל גבו רוכב המחזיק שוט בידו הימנית ומושכות בצבע צהוב בידו השמאלית שהיו קשורות לשתי חטי הפיל הארוכות. מתחת לתבליט יש כתובות בלטינית ובגרמנית.

הפיל מת בבית הציד המלכותי ב-18 בדצמבר 1553, יותר משנה וחצי לאחר שהגיע לווינה. לזכר שהותו הקצרה בווינה הוטבעה ב-1554 מדליה יצוקה מעופרת. במקום לקבור את הפיל החליטו הווינאים להנציח אותו באמצעות עצמותיו. ראש העיר של וינה באותה עת ביקש שיעשו לו כורסה מעצמות הפיל, ושלט אצולה של משפחתו חרוט על רגליה הקדמיות. הכורסה מוצגת כיום בתערוכת האוסף הבארוקי.

*

סיפור המעשה ב"מסע הפיל" של סאראמאגו פשוט, אך הקוראים ימצאו בו עומק אם ירצו להבינו שלא כפשוטו. הספר מכוון את חצי האירוניה כלפי גחמות המלכים המשועממים, כלפי הכנסייה הקתולית וכלפי הטיפשות האופפת את כל אנשי החצר המלכותית. היחידים שיוצאים מהסיפור הזה וידם על העליונה הם הפיל השותק ומאמן הפילים ההודי, שהתנהגותו ודבריו לאורך הסיפור מעניינים ומרגשים. הנה דוגמה לשיחה שלו עם המפקד הפורטוגלי: "אדוני המפקד, הדת ההינדית מאוד מסובכת, רק הודים מסוגלים להבין אותה, וגם הם לא כולם מצליחים, עד כמה שזכור לי נדמה לי שאמרת לי שאתה נוצרי, ולי זכור, אדוני המפקד, שעניתי לך פחות-או-יותר, אז מה זאת-אומרת למעשה, אתה נוצרי או אתה לא נוצרי, הטבילו אותי בהודו כשהייתי קטן, ומה אחר-כך, אחר כך כלום, ענה מאמן הפילים".

הוא מספר על שלושת האלים הראשיים בפנתיאון האלים ההינדי: ברהמה (הבורא), וישנו (המשמר) ושיווה (המחריב). "אז אם אני מבין נכון, השלושה הם חלקים משילוש, הם שילוש כמו בנצרות, לא, המפקד, בנצרות, ותסלחו לי בבקשה על ההעזה, יש ארבעה, ארבעה, נזעק המפקד בתדהמה, ומי הוא הרביעי, הרביעית, אדוני, היא הבתולה הקדושה, מה פתאום, הבתולה הקדושה היא מחוץ לעניין הזה, אצלנו ישנם האב, הבן ורוח-הקודש, ואני אומר לך, אדוני המפקד, שגם הבתולה הקדושה, תשמע, אם לא תסביר את עצמך אני אכרות לך את הראש כמו שעשו לפיל, הדבר פשוט מאוד, אני אף פעם לא שמעתי שמבקשים משהו מאלוהים, גם לא מישו, גם לא מרוח-הקודש, אבל לבתולה אין רגע של מנוחה מרוב תחינות, תפילות והפצרות, שמגיעות אליה בכל שעה של היום ושל הלילה. תיזהר, קורנקה, האינקוויזיציה מסתובבת בשטח, לטובתך, אל תסתבך בצרות".

באשר לאפיגרף של הספר, אומר חתן פרס נובל: "כשאומרים ?אנחנו מגיעים תמיד למקום שבו מחכים לנו', זה נשמע ברור. ומה מצפה לנו? המוות, פשוט מאוד. אפשר היה לקרוא את הספר כסיפור תיאורי, אך אין זה תיאור סתם של מסע, ואם נבחן את הדברים מנקודת המבט הזו, כמטאפורה לחיים באופן כללי ובאופן אישי בהתייחסות לחיי האדם, דומני שהספר ישרת משהו אחר".

A Viagem do Elefante \ Jose Saramago

ספרה של מרים רינגל, "מסע בעקבות הקולות, חייו ויצירתו של סאראמאגו", ראה אור בהוצאת כרמל



פיל בשלג, בגן חיות אירופי. אטרקציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו